משנה ב: הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל צִיר חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁהוּא טָהוֹר. שֶׁמִּשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, חֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ עִם חֲגָבִים טְהוֹרִים, לֹא פָסְלוּ צִירָן:
משנה ב: הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק, עַל צִיר היוצא מחֲגָבִים טְמֵאִים, שֶׁהוּא טָהוֹר ומותר באכילה, כיון שאין להם דם, ואין אותו ציר אלא לחלולחית בעלמא, שֶׁמִּשְׁנָה רִאשׁוֹנָה – שבתחילה אמרו רק שחֲגָבִים טְמֵאִים שֶׁנִּכְבְּשׁוּ עִם חֲגָבִים טְהוֹרִים, לֹא פָסְלוּ צִירָן, שהוא ציר משותף לחגבים הטמאים והטהורים יחד, ובא רבי צדוק והוסיף שאפילו אם היה ציר החגבים הטמאים לבדו, טהור הוא ומותר באכילה.