משנה ד: הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל זוֹחֲלִין שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵה אֱגוֹז שֶׁהֵן כְּשֵׁרִים. מַעֲשֶׂה הָיָה בְאַהֲלְיָא, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְהִכְשִׁירוּהוּ:
משנה ד: כפי שהתבאר לעיל (משנה ג) מי מעיינות ונהרות כשרים אף כשהם זוחלים ונמשכים, וכשרים גם לטבילת זבים ולמי אפר פרה אדומה. אמנם אם נשאבו מים אלו בכלי, הרי הם פסולים. הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל זוֹחֲלִין שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵה של אֱגוֹז, כלומר, שהשתמש בקליפה הירוקה החיצונית של האגוז כדי להטות את זרימת המים למקום אחר, שֶׁהֵן כְּשֵׁרִים, כיון שקליפה זו אינה נחשבת 'כלי', וממילא אין המים העוברים בה נחשבים כשאובים. מַעֲשֶׂה הָיָה בְמקום ששמו אַהֲלְיָא, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי סנהדרין גדולה היושבת בלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְהִכְשִׁירוּהוּ:
