משנה ה: הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יָקִים אִישׁ הֲדַר עַל קָלָל שֶׁל חַטָּאת שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ שֶׁהוּא טָמֵא. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.
משנה ה: הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי יָקִים אִישׁ הֲדַר, עַל קָלָל שֶׁל חַטָּאת – כלי חרס שיש בו מי אפר פרה אדומה, שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַשֶּׁרֶץ, שֶׁהוּא טָמֵא, ואף על פי שכלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו [אלא רק מאוירו], ואם כן גם לאחר שהונח הכלי על השרץ נשאר הוא בטהרתו, מכל מקום מי אפר פרה אדומה שבו נטמאו ואינם כשרים עוד להזאה, והטעם לכך, כיון שנאמר לגבי מים אלו (במדבר יט ט) "וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר", וכשהכלי מונח על גבי השרץ אינו נחשב כמונח במקום טהור, ולכן נפסל מלשמש כמי חטאת, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר היה מְטַהֵר מים אלו, כיון שהוא סובר שהכלי עצמו הוא 'מקומו' של האפר, וכיון שהכלי עצמו טהור, נמצא שהאפר מונח במקום טהור, ואין חסרון בכך שהכלי עצמו מונח על גבי שרץ טמא, כיון שאינו מטמאו.
