משנה ד: זִיז שֶׁלִּפְנֵי חַלּוֹן, נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת. עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת:
משנה ד: זִיז – מדף שֶׁלִּפְנֵי החַלּוֹן, המחובר לכותל מבחוץ, וגבוה יותר מעשרה טפחים מקרקע רשות הרבים, נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִים מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת – מותר להעביר חפצים מהבית אל הזיז, וכן מהזיז לתוך הבית, כיון שאין רשות הרבים אלא עד גובה עשרה טפחים, ולמעלה משם הרי זה 'מקום פטור', ומותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד למקום פטור [אמנם היתר זה הוא רק בכלים העשויים להשבר אם יפלו לרשות הרבים, שבודאי יזהר שלא יפלו, אבל כלים שאינם עשויים להשבר אסור להניח שם, מחשש שיפלו לרשות הרבים ויכניסם משם לרשות היחיד].
עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּמְטַלְטֵל חפצים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וכן עומד אדם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְטַלְטֵל חפצים הנמצאים בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, ממקום למקום בתוך רשות היחיד, על ידי שמתכופף לרשות היחיד, וכדומה. ובאופן שעומד ברשות היחיד ומטלטל חפץ הנמצא ברשות הרבים, וּבִלְבַד [-ובתנאי] שֶׁלֹּא יוֹצִיא את החפץ חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת של מקום הנחתו, שהרי אסור להעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים, והחידוש בדינים אלו הוא שאין חוששים שיכניס את החפץ לרשות שהוא עומד בה.
