משנה יב: מַחֲזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְהָעֶלְיוֹן, כָּאן וְכָאן אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעֶלְיוֹן, בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַתַּחְתּוֹן בַּמְּדִינָה:
משנתנו עוסקת בדין דלתות כלים, כגון שידה ותיבה וכדומה, שנשמטו הצירים שלהם, האם מותר להחזירם בשבת למקומם: מַחֲזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן של הדלת, כיון שבזמן שהעליון עדיין מחובר ניתן בקלות לחבר גם את הציר התחתון, ואין זו בניה, אך היתר זה הוא רק בַּמִּקְדָּשׁ, שבו לא גזרו חכמים איסורים, אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה – אך לשאר בני אדם, בשאר מקומות, הדבר אסור, כיון שחששו חכמים שיבא לתקוע את הציר העליון בגרזן או פטיש, ויש בכך משום מלאכה גמורה. וְאם נפל הציר הָעֶלְיוֹן, כָּאן וְכָאן – בין במקדש ובין במדינה אָסוּר, כיון שכשיוצא הציר העליון נופלת הדלת כולה, והחזרתה נחשבת כבניה ממש האסורה מן התורה, ולכן אף במקדש אסור לחברה. רַבִּי יְהוּדָה חולק ואוֹמֵר, אין 'בניה' בכלים, ומן התורה אין כל איסור בתיקון דלת של כלי, ולכן, אם נפל הָעֶלְיוֹן, מותר בַּמִּקְדָּשׁ להחזירו למקומו, ואסור במדינה. וְאם נפל הַתַּחְתּוֹן, מותר להחזירו אפילו בַּמְּדִינָה, כיון שנוח להחזירו ביד ולא חששו שמא יתקענו בפטיש וכדומה.
