משנה ג: הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, הֲרֵי זֶה גוֹאֵל מִיָּד, וְגוֹאֵל כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, הֲרֵי זֶה כְּמִין רִבִּית וְאֵינָהּ רִבִּית. מֵת הַמּוֹכֵר, יִגְאַל בְּנוֹ. מֵת הַלּוֹקֵחַ, יִגְאַל מִיַּד בְּנוֹ. אֵינוֹ מוֹנֶה לוֹ שָׁנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁמָּכַר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה (תְמִימָה). וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר תְּמִימָה, לְהָבִיא חֹדֶשׁ הָעִבּוּר. רַבִּי אוֹמֵר, יִתֵּן לוֹ שָׁנָה וְעִבּוּרָהּ:
משנה ג: כפי שהתבאר לעיל (מ"א), אין אדם רשאי לגאול את שדה אחוזתו לאחר שמכרה, אלא לאחר שתי שנים שהיתה ביד הקונה, אמנם הַמּוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, הֲרֵי זֶה גוֹאֵל מִיָּד – רשאי לגאול מיד, וְגוֹאֵל כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ לאחר שמכרה. הֲרֵי זֶה נראה כְּמִין רִבִּית, שהרי מחזיר המוכר לקונה את כל הכסף שנתן לו, ואינו מנכה לו את דמי השתמשותו בבית, נמצא שהקונה נהנה מהבית ללא כל תשלום, תמורת זה שבינתיים היו מעותיו ביד המוכר, וְאֵינָהּ רִבִּית באמת, כיון שלא היתה כאן הלואה כלל, אלא מכירה, ואם לא היה המוכר גואל את הבית תוך שנים עשר חודש, היה הבית נשאר אצל הקונה לעולם.
מֵת הַמּוֹכֵר בתוך אותם שנים עשר חודש, יִגְאַל את הבית בְּנוֹ. מֵת הַלּוֹקֵחַ בתוך שנים עשר חודש, יִגְאַל מִיַּד בְּנוֹ.
אם מכר הבעלים את הבית ללוקח, ואותו לוקח ראשון מכרה ללוקח שני, אֵינוֹ מוֹנֶה לוֹ שָׁנָה אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁמָּכַר לוֹ – לראשון, ואם לא גאל את ביתו בתוך שנים עשר חודש מזמן המכירה הראשונה, אינו גואל עוד, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה ל) ' וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל', ומלשון 'עד מלאת לו' משמע שתימלא שנה למי שהיה הבית שייך 'לו', והיינו לבעלים הראשונים, שלאחר שעברה שנה מזמן שמכרה, אינו יכול לחזור ולגאול אותה. מוסיפה המשנה ודורשת, וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר 'תְּמִימָה', לְהָבִיא את חֹדֶשׁ הָעִבּוּר, שאם היתה השנה מעוברת, יכול הבעלים הראשונים לגאול את השדה שלשה עשר חודשים. רַבִּי אוֹמֵר, יִתֵּן לוֹ שָׁנָה וְעִבּוּרָהּ, כלומר, שלש מאות ששים וחמשה ימים, ואף ששנת הלבנה [שלפיה ישראל מונים את החודשים] היא רק שלש מאות חמשים וארבעה ימים, מכל מקום מוסיפים עוד אחד עשר יום ששנת החמה עדיפה על שנת הלבנה, שהרי מחמת ימים אלו מעברים את השנה [שבע פעמים בכל מחזור של תשע עשרה שנים], ואף בשנה שאינה מעוברת מוסיפים לו את הימים הללו.
