משנה י: קְרָעוֹ וְהוֹצִיא אֵמוּרָיו, נְתָנוֹ בַמָּגִיס וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת, שְׁנִיָּה בַחֵיל, וְהַשְּׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חָשֵׁכָה, יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן:
המשנה ממשיכה לבאר את אופן הקרבת הקרבן:
קְרָעוֹ לקרבן הפסח, וְהוֹצִיא את אֵמוּרָיו – החֲלָבִים המוקטרים על גבי המזבח, נְתָנוֹ בַמָּגִיס – בקערה, וְהִקְטִירָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. ואם חל ערב פסח ביום חול, היה כל אחד נוטל את קרבנו לביתו, לצלותו לשם אכילתו בלילה. אבל אם חל ערב פסח בשבת, שאסור להוציאו מרשות לרשות ואסור לצלותו עד שתצא שבת, יָצְתָה כַּת רִאשׁוֹנָה שהקריבה את קרבנה, עם הקרבנות, וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת, וכת שְׁנִיָּה היתה יושבת בַ'חֵיל', והוא המקום שבין הסורג לבין חומת עזרת הנשים. וְהכת הַשְּׁלִישִׁית שסיימה להקריב, בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, בתוך העזרה. חָשֵׁכָה – החשיך היום ויצאה השבת, יָצְאוּ כולם וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן.
