משנה ד: חֲגִיגָה הָיְתָה בָאָה מִן הַצֹּאן, מִן הַבָּקָר, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת. וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד:
משנתנו ממשיכה לבאר את דיני קרבן חגיגה: חֲגִיגָה, הָיְתָה בָאָה מִן הַצֹּאן או מִן הַבָּקָר, מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים, בשונה מקרבן פסח שבא רק מהכבשים או מהעיזים, ולא מהבקר. וכן היתה באה החגיגה מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵבוֹת, בשונה מקרבן פסח שבא רק מהזכרים, כבשים או עיזים. וְנֶאֱכֶלֶת החגיגה לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, בשונה מקרבן פסח שנאכל רק בליל פסח עד חצות.
