משנה ז: הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ אוֹ זָכָר בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים, יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה. הַמַּפְרִישׁ פִּסְחוֹ וָמֵת, לֹא יְבִיאֶנּוּ בְנוֹ אַחֲרָיו לְשֵׁם פֶּסַח, אֶלָּא לְשֵׁם שְׁלָמִים:
קרבן הפסח בא רק מן הזכרים, ורק מבהמה בת שנתה, כלומר משבעה ימים לאחר לידתה ועד שתהיה בת שנה. משנתנו דנה באדם שהקדיש לקרבן הפסח בהמה שאינה ראויה: הַמַּפְרִישׁ עִזָה או כבשה נְקֵבָה לְפִסְחוֹ, אוֹ שהקדיש זָכָר בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים, שאלו אינם ראויים להקרבת קרבן הפסח, יִרְעֶה הקרבן עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב – שיפול בו מום, וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה – יקנו בדמיו קרבן עולה של נדבה. אדם הַמַּפְרִישׁ את פִּסְחוֹ כראוי, וָמֵת, קודם שהספיק להקריבו, לֹא יְבִיאֶנּוּ בְנוֹ אַחֲרָיו לְשֵׁם פֶּסַח, כיון שקרבן פסח קרב רק למנויים עליו, וכאן מת אותו אדם שהיה מנוי עליו (ומדובר שבנו לא היה מנוי על הקרבן], אֶלָּא יקריבנו בנו לְשֵׁם שְׁלָמִים.
משנה ח: הַפֶּסַח שֶׁנִּתְעָרַב בַּזְּבָחִים, כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיִמָּכְרוּ, וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ. נִתְעָרַב בַּבְּכוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים, יֹאכֵלוּ:
משנתנו דנה בקרבן פסח שקודם שחיטתו התערב בקרבנות אחרים, ואין ידוע מי הוא: קרבן הַפֶּסַח שֶׁנִּתְעָרַב בַּזְּבָחִים – בבהמת עולה ובבהמת אשם, כֻּלָּן – שלשתם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ – עד שיפול בהם מום, וְיִמָּכְרוּ שלשתם, וְיָבִיא בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן מִמִּין זֶה, כלומר, כיון שאחת הבהמות משובחת יותר מהאחרות, ואין ידוע לאיזה מהקרבנות היא שייכת, עליו לקנות שלשה קרבנות שיהיו בשווי הבהמה המשובחת ביותר, אחת לעולה אחת לאשם ואחת לפסח [או לשלמים, אם כבר עבר חג הפסח], וְיַפְסִיד הַמּוֹתָר מִבֵּיתוֹ, כלומר, כיון שבדמי הבהמות שמכר אין די לקנות שלש בהמות משובחות כל כך [שהרי השתים האחרות היו שוות פחות], עליו להוסיף מכיסו ממון לצורך כך. אם נִתְעָרַב קרבן הפסח בַּבְּכוֹרוֹת, שהם קדשים קלים המותרים באכילה לכהנים, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים הם שנימנו על אותו קרבן פסח, יֹאכֵלוּ את כל הקרבנות מספק, שהרי הם מותרים לאכול גם את הפסח שנימנו עליו, וגם את הבכורות שהם 'מתנות כהונה'.
