מביאה הגמרא דין דומה לכך: דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, רָאוּהוּ עדים לאדם שנכנס לבית חבירו, שֶׁהִטְמִין כֵלִים תַּחַת כְּנָפָיו [-כנפי בגדיו] וְיָצָא, וְאָמַר 'לְקוּחִין הֵן בְּיָדִי' – קניתי אותם מבעל הבית, והלה מכחישו וטוען שהשאיל לו את הכלים הללו, אֵינוֹ נֶאֱמָן – אין היוצא נאמן בטענתו, ועליו להחזיר את הכלים לבעל הבית, וְלֹא אֲמָרָן דין זה, אֶלָּא בְּבַעַל הַבַּיִת שֶּׁאֵין עָשׂוּי לִמְכּוֹר אֶת כֵלָיו, אֲבָל אם היה זה בַּעַל הַבַּיִת שֶׁעָשׂוּי לִמְכּוֹר אֶת כֵלָיו, נֶאֱמָן היוצא לטעון שקנאם ממנו. וְלֹא אֲמָרָן דין זה אֶלָּא בְּאִינִישׁ דְּלֹא צְנִיעַ – באופן שאותו אדם שיצא עם הכלים מוטמנים בבגדיו אינו אדם צנוע המסתיר את מעשיו, ולכן מה שיצא עם כלים מוטמנים בבגדיו מוכיח ששאל אותם, והוא מתבייש שיראו שהוא זקוק לשאול כלים משכניו, אֲבָל אם היה זה אִינִישׁ דִצְנִיעַ, הַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ – הרי זו היא דרכו תמיד, להצניע את מעשיו, ומחמת כן הטמין את הכלים תחת בגדיו, ונאמן לטעון שקנאם [ואף שזהו בעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו, יתכן שהוצרך למעות, ומחמת כן מכר כלים אלו]. וּבְּאִינִישׁ דִצְנִיעַ נַמִּי – ואף אם היה זה אדם צנוע, לֹא אֲמָרָן שהוא נאמן בטענתו שקנה את הכלים הללו, אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהַטְמִין, לאדם צנוע כמותו, אֲבָל אם היו אלו דְּבָרִים שֶּׁאֵין דַּרְכָּן לְהַטְמִין אפילו לאדם כמותו, אֵינוֹ נֶאֱמָן. וְלֹא אֲמָרָן שבעל הבית נאמן בטענתו, אֶלָּא באופן שזֶה [-בעל הבית] אוֹמֵר שְׁאוּלִין – שהשאילם לאדם זה, וְזֶה [-היוצא] אוֹמֵר לְקוּחִין – שקנאם, אֲבָל אם בעל הבית טוען שהם גְּנוּבִין, לֹא – אינו נאמן בטענה זו, כיון שאַחְזוֹקֵי אִינְשֵׁי בְּגַנְבֵי לֹא מַחְזְקִינַן – אין אנו מחזיקים אדם כגנב, ואינו נאמן לטעון כן, אלא במוחזק נשבע שקנה את הכלים הללו, ונאמן.
וּבְכוּלְּהוּ לֹא אֲמָרָן – וכל האופנים הללו לא נאמרו אֶלָּא בִּדְּבָרִים שֶּׁאֵין עֲשׂוּיִן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר – שאין דרך להשאילם או להשכירם לאחרים, ולכן יש אופנים שבהם נאמן היוצא לטעון שקנה את הכלים הללו, אֲבָל אם היו אלו דְּבָרִים הַעֲשׂוּיִן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, אֵינוֹ נֶאֱמָן, אלא בעל הבית נאמן לטעון שהשאיל או השכיר לו כלים אלו, דְכך שָׁלַח רַב הוּנָא בַּר אָבִין, דְּבָרִים הַעֲשׂוּיִן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר, וְאָמַר המחזיק בהם לְקוּחִין הֵן בְּיָדִי, אֵינוֹ נֶאֱמָן. ומחמת כן, רָבָא אֲפִיק זוּגָא דְסַרְבְּלָא וְסִפְרָא דְּאַגַּדְתָּא מִיַתְמֵי – רבא הוציא מיד יתומים מספריים של סורקי בגדים, וספר אגדה, בִּדְבָרִים הַעֲשׂוּיִן לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר – כיון שהיו אלו דברים העשוים להשאיל ולהשכיר, ובעליהם טען שהשאילם או השכירם לאביהם, וקיבל רבא את טענתו כיון שהיו אלו כלים העשויים לכך.
שְׁמוּעָה זוֹ לָמַדְנוּ מִמֶּנָּה כַּמָּה שְׁעָרִים – ומסוגיא זו יש ללמוד כמה הלכות, בכל פעם שאדם מוחזק בכלי שהיה ידוע כשייך לאדם אחר, ויש ויכוח ביניהם כיצד הגיע אותו כלי לידו, הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן, הוּא שֶׁשָּׁנִינוּ במשנתנו, 'הַנִּגְזָל כֵּיצַד, הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת' וְכוּ', והיינו כְּגוֹן שֶׁהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְמַשְׁכֵּן אֶת חֲבֵירוֹ, וּכשנכנס לֹא הָיָה תַּחַת כְּנָפָיו כְּלוּם, וְיָצָא וְכֵלִים מוּטָּלִין תַּחַת כְּנָפָיו, וְהָלַךְ לוֹ לְבֵיתוֹ, וְלֹא יָדְעוּ העדים מַה הֵן הכֵלִים שֶׁנָּטַל, וְאַחַר כָּךְ תְּבָעוֹ זֶה וְאָמַר לוֹ תֶּן לִי כְּלִי מסוים שֶׁנָּטַלְתָּ מביתי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁעֵדִים מְעִידִין עָלָיו שֶׁנָּטַּל, וְאֵינָן יוֹדְעִין מַה הוּא, וְהוּא מכחיש את העדים ואוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת שֶׁכָּךְ וְכָךְ נָטַל מִבֵּיתוֹ, וְנוֹטֵל ממנו, וּבִלְבַד – ובתנאי שֶׁיִּטְעוֹן התובע דָּבָר שֶׁהוּא אָמוּד בּוֹ – דבר שלפי אומדן דעתם של הדיינים אכן יתכן שהיה בביתו, כִּדְבָעִינַן לְמֵימַר קַמָּן – וכפי שיבואר להלן. וּמִפְּנֵי מַה אֵין חֲבֵירוֹ [-היוצא] נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא נָטַל כְּלוּם מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְנִפְטָר, חֲדָא – טעם אחד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא גַּזְלָן, שהרי עדים מעידים שיצא עם כלים מבית חבירו, אף שאינם יודעים מה היו אותם כלים. וְעוֹד טעם, לְפִי שֶּׁאֵין מְקַבְּלִין שְׁבוּעָה לְהַכְחִישׁ אֶת הָעֵדִים, שֶׁהֲרֵי הָעֵדִים מְעִידִים עָלָיו שֶׁנָּטַּל, ולא יתכן להשביעו שלא נטל, נגד דברי העדים, וְאִילּוּ הָיוּ הָעֵדִים יוֹדְעִים מַה הוּא שֶׁנָּטַּל הָיָה חַיָּב לְהַחְזִיר לְבַעַל הַבַּיִת בְּלֹא שְׁבוּעָה כלל, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁמְּעִידִין שֶׁנָּטַּל וְאֵינָן יוֹדְעִין מַה הוּא, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי כְּלוּם, הֲרֵי זֶה – התובע נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל.
