משנה ה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמְמָנִים וְכַרְשִׁינִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
משנה ה: משנתנו מבארת האם מותר לעשות ביום שישי מלאכה שתמשיך ותיעשה מאליה בשבת: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין שׁוֹרִין בערב שבת דְּיוֹ – חומרים שונים שעל ידי שרייתם מייצרים את הדיו לכתיבה, וְסַמְמָנִים – חומרים שעושים מהם צבעים, וְכַרְשִׁינִים – מאכל בהמה שדרך לשרותו במים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם – רק אם יש שהות ביום שתסתיים מלאכת שרייתם, כיון שסוברים בית שמאי שכשם שאדם מוזהר שבהמתו לא תעשה מלאכה בשבת, כך מוזהר הוא שֶׁכֵּלָיו לא יעשו בה מלאכה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין, כיון שלדבריהם אין אדם מוזהר על שביתת כליו.
משנה ו: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּהֲבִילוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וְלֹא אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּקְלֹט הָעַיִן. וּבֵית הִלֵּל מַתִירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין.
משנה ו: משנתנו מביאה דינים נוספים השייכים למחלוקת זו של 'שביתת כלים': בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין בערב שבת אוּנִין – חבילות שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, ללבנם, אֶלָּא אם יש שהות כְּדֵי שֶׁיַּהֲבִילוּ – שיתחממו ויעלו הבל מִבְּעוֹד יוֹם. וְלֹא – וכן אין נותנים אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה – לקדירה של צבע, כדי לצבוע את הצמר, אֶלָּא אם יש שהות ביום כְדֵי שֶׁיִּקְלֹט הָעַיִן – שיקלוט הצמר את הצבע. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין בכל זה, מהטעם המבואר לעיל, שאין אדם מוזהר על שביתת כליו. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים בערב שבת, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם – רק אם המצודות פרושות במקום שבודאי יצודו את בעלי החיים בערב שבת, ואין מקום רב במצודה, כך שברור שלא יצודו בשבת. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אף אם יילכדו בעלי חיים בשבת, כיון שאין אדם מוזהר על שביתת כליו.
