רביעי
כ"ו אייר התשפ"ו
רביעי
כ"ו אייר התשפ"ו

חיפוש בארכיון

מסכת שבת, פרק יא, משניות ג-ד

משנה ג: הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר לְמַטָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב:

משנה ג: כשם שהמוציא מרשות לרשות חייב, כך המעביר חפץ ארבע אמות ברשות הרבים, חייב. משנתנו מביאה את הדינים באופנים שונים של טלטול זה: הַזּוֹרֵק חפץ אַרְבַּע אַמּוֹת ברשות הרבים, ונח בַּכֹּתֶל, כגון שהיתה זו דבילה שמנה, ונדבקה בקיר, אם היה זה לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הרי דינו כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר, ופטור, כיון שגובה רשות הרבים הוא רק עד עשרה טפחים, ולמעלה מכך הרי זה 'מקום פטור', ואין חייבים על הטלטול שם. אך אם נחה הדבילה בכותל לְמַטָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, הרי הוא כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ, וחייב. הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב.

זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, ונח שם, וְאחר כך נִתְגַּלְגֵּל החפץ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר, שהרי לא התכוון לכך שימשיך החפץ להתגלגל למרחק זה. זרק חפץ חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, ונח שם, ואחר כך חזר וְנִתְגַּלְגֵּל החפץ לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב, שהרי מיד כשנח מחוץ לארבע אמות התקיימה מחשבתו ונגמרה העבירה, והתחייב.

משנה ד: הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת פָּטוּר אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם פָּחוֹת מֵ עֲשָׂרָה טְפָחִים רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב:

משנה ד: משנתנו עוסקת בדין 'כרמלית', והיא רשות שמן התורה מותר לטלטל בה, וגזרו בה חכמים איסור.
הַזּוֹרֵק חפץ בַּיָּם למרחק של אַרְבַּע אַמּוֹת או יותר, פָּטוּר, לפי שאין זה רשות הרבים דאורייתא. אִם הָיָה רְקָק מַיִם – מקום שמים מועטים עוברים בו, מעורבים ברפש וטיט, וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ – ואנשים רבים מהלכים בו, דין מקום זה כרשות הרבים, והַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ במרחק אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב. וְכַמָּה הוּא עומקו של רְקָק מַיִם, שניתן להחשיבו כרשות הרבים, כל שהוא פָּחוֹת מֵעומק של עֲשָׂרָה טְפָחִים, חוזרת המשנה ואומרת, היה רְקָק מַיִם, וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב, וכפלה המשנה את דבריה כדי לחדש שאף אם רקק מים זה רחב ארבעה, דינו כרשות הרבים. ועוד, שאף אם הילוך הרבים אינו אלא על ידי הדחק, מכל מקום דינו כרשות הרבים.

https://2halachot.org/halacha/מסכת-עבודה-זרה-פרק-ד-משניות-א-ב-2