מסכת שבת, פרק יז, משניות ג-ד

משנה ג: קָנֶה שֶׁל זֵיתִים אִם יֶשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְאִם לָאו אֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָל בַּשַּׁבָּת:
משנה ג: משנתנו ממשיכה בדיני מוקצה [ומביאה אגב כך דין השייך להלכות טומאה וטהרה]:
קָנֶה שֶׁל זֵיתִים – קנה העשוי להפוך בו את הזיתים האסופים בבית הבד, אִם יֶשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ – אם עשו בראשו כלי קיבול מיוחד כדי שיתאסף בו מעט שמן, ועל ידי זה רואים את מידת השמנוניות של הזיתים, מְקַבֵּל טֻמְאָה, כדין כלי עץ שיש לו בית קיבול. וְאִם לָאו, הרי הוא כ'פשוטי כלי עץ', שאין להם בית קיבול, ואֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ – בין אם יש לו קשר ובין אם אין לו קשר, נִטָל בַּשַּׁבָּת – מותר לטלטלו בשבת, שהרי הוא כלי שמלאכתו להיתר, שהפיכת הזיתים אינה מלאכה האסורה בשבת.
משנה ד: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל הַכֵּלִים נִטָלִין חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה כָּל הַכֵּלִים נִטָלִין לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אֵין נִטָלִין אֶלָּא לְצֹרֶךְ:
משנתנו מבארת שיש כלים שאסור לטלטלם אפילו לצורך שימוש של היתר, משום שאדם מקפיד על השימוש בהם, וזה הנקרא 'מוקצה מחמת חסרון כיס':
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַכֵּלִים נִטָלִין בשבת לצורך שימוש של היתר בו ['לצורך גופו'] או לצורך פינוי מקומם לשימוש האדם ['לצורך מקומו'], חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל – מסור גדול המיוחד לניסור קורות, וְיָתֵד – להב שֶׁל מַחֲרֵשָׁה, שהם כלים שאדם מקפיד עליהם ומייחד להם מקום ואינו משתמש בהם שימושים אחרים, הרי הקצה אותם מערב שבת שלא להשתמש בהם שום שימוש, ואף לא של היתר, ולכן אסור להשתמש בהם או להזיזם ממקומם בשבת.
כָּל הַכֵּלִים של היתר, כגון קערות וכוסות וכדומה, נִטָלִין בשבת בין לְצֹרֶךְ האדם, כגון לשימוש בגופם או פינוי מקומם, וּבין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ האדם, אלא לצורך הכלי עצמו, כגון לטלטלו ממקום שהשמש זורחת לצל, כדי שלא יתקלקלו [אבל שלא לצורך כלל, אסור]. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵין נִטָלִין אֶלָּא לְצֹרֶךְ השימוש המיוחד לו בלבד, אבל אסור לטלטלו לצורך תשמיש אחר, וכגון סכין, מותר לטלטלו רק כדי לחתוך בו, ולא כדי להשעין עליו קערה וכדומה.