משנה ה: כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָלִין בַּשַּׁבָּת שִׁבְרֵיהֶן נִטָלִין (עמהן) וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית שִׁבְרֵי זְכוּכִית לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן שִׁבְרֵי עֲרֵבָה לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה וְשֶׁל זְכוּכִית לָצוּק לְתוֹכָן שָׁמֶן:
משנה ה: כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָלִין בַּשַּׁבָּת, כלומר, שאינם מוקצים, שִׁבְרֵיהֶן נִטָלִין (עמהן) – אם נשברו בשבת מותר לטלטל אף את שבריהן, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה – ובתנאי שיהא ניתן להשתמש בשברים לשימוש כל שהוא, ומביאה המשנה דוגמאות לכך, שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, ניתן להשתמש בהם כדי לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית. שִׁבְרֵי זְכוּכִית, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ – כד קטן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לא די בכך שיהא להם שימוש מסוים, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן, כלומר, שיהא ניתן להשתמש בהם לשימוש הדומה לשימוש שהיה לכלי השלם, ומביא רבי יהודה דוגמאות לכך, שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, לָצוּק לְתוֹכָן מִקְפָּה – תבשיל עבה, הדומה מעט לבצק שמניחים בעריבה. וּשברים שֶׁל זְכוּכִית, לָצוּק לְתוֹכָן שָׁמֶן, והרי זה דומה לשימוש כלי זכוכית, שממלאים בו שמן.
משנה ו: הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּרוּיָה אִם מְמַלְאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת מְמַלְאִין בָּהּ וְאִם לָאו אֵין מְמַלְאִין בָּהּ זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַטָפִיחַ מְמַלְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת:
הָאֶבֶן שֶׁבַּקֵּרוּיָה – אבן שמניחים בתוך קליפה של דלעת יבשה, כשרוצים להשתמש בה לשאיבת מים מהבאר, וכיון שהיא קלה אינה שואבת, ומניחים בה אבן כדי שתכביד עליה, ותכנס לתוך המים, ויוכלו לשאוב בה, אִם מְמַלְאִין בָּהּ, באותה קרויה, וְהאבן אֵינָהּ נוֹפֶלֶת, כיון שהידקוה היטב למקומה, הרי היא חלק מהכלי, ואינה מוקצה, ומְמַלְאִין בָּהּ מים בשבת. וְאִם לָאו, אלא האבן נופלת, הרי דינה כשאר כל האבנים, שהם מוקצה, ואֵין מְמַלְאִין בָּהּ בשבת.
זְמוֹרָה – ענף עץ רך, שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַטָפִיחַ – בכלי שממלאים בו מים מהבור או מהמעיין, מְמַלְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת, אך אם אינה קשורה אין ממלאים בה בשבת, כיון שיש חשש שכשיבא לקושרה ימצא שהיא ארוכה מידי, ויבא לחותכה בשבת, והדבר אסור משום תיקון כלי.