משנה א: הַמַּצְנִיעַ לְזֶרַע וּלְדֻגְמָא וְלִרְפוּאָה וְהוֹצִיאוֹ בַשַּׁבָּת חַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא וְכָל אָדָם אֵין חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ חָזַר וְהִכְנִיסוֹ אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ:
משנה א: משנתנו ממשיכה ומבארת את שיעורי ההוצאה בשבת: אדם הַמַּצְנִיעַ דבר מסוים לְזֶרַע – כדי לזרוע גרעין זה באדמה, וּלְדֻגְמָא – או כדי להראות את דוגמת הדבר לאנשים, וְלִרְפוּאָה, וְאחרי שהצניעו הוֹצִיאוֹ בַשַּׁבָּת, חַיָּב אפילו בְּכָל שֶׁהוּא – בשיעור קטן ביותר, כיון שהחשיבו לעצמו, וְכָל אָדָם אחר שהוציאו אֵין חַיָּב עָלָיו אֶלָּא אם הוציא כְשִׁעוּרוֹ. ואף אותו אדם, אם אחרי שהוציאו נמלך בדעתו והחליט שלא לשומרו לשם אותו דבר ששמרו מתחילה, וחָזַר וְהִכְנִיסוֹ [או חזר והוציאו] אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו, אֶלָּא אם הוציא כְשִׁעוּרוֹ המחייב כל אדם.
משנה ב: הַמּוֹצִיא אֳכָלִין וּנְתָנָן עַל הָאִסְקֻפָּה בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת וּנְתָנָהּ עַל הָאִסְקֻפָּה הַחִיצוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַפֵּרוֹת מִבַּחוּץ פָּטוּר עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֻּפָּה:
משנה ב: משנתנו מבארת שחיוב הוצאה מרשות לרשות הוא רק באופן שלא הונח החפץ באמצע במקום שאין חייבים עליו:
הַמּוֹצִיא אֳכָלִין מרשות היחיד, וְקודם שהניחן ברשות הרבים נְתָנָן עַל הָאִסְקֻפָּה – מפתן הבית, שדינו כ'כרמלית' [באופן שיש באיסקופה רוחב ארבעה טפחים, וגובהה בין שלשה לתשעה טפחים], והיינו מקום שמן התורה מותר לטלטל אליו או ממנו, ורק חכמים אסרו זאת, בֵּין שֶׁחָזַר הוא עצמו וְהוֹצִיאָן לרשות הרבים, בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אדם אַחֵר לרשות הרבים, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ – מלאכת הוצאה מרשות לרשות, בְּבַת אֶחָת, אלא הפסיק בינתיים על ידי הנחת החפץ בכרמלית.
המוציא מרשות היחיד קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, וּנְתָנָהּ עַל הָאִסְקֻפָּה הַחִיצוֹנָה, שהיא נמוכה משלשה טפחים ודינה כרשות הרבים, אך אין כל הקופה מונחת שם, אלא חלקה נשאר באיסקופה הפנימית, שדינה ככרמלית, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַפֵּרוֹת מִבַּחוּץ, ואף שהם פירות קטנים, והרבה מהפירות נמצאים לגמרי ברשות הרבים, פָּטוּר, כיון שהקופה כולה נחשבת כדבר אחד, ואינו חייב על הוצאתה עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֻּפָּה בבת אחת לרשות הרבים, וכיון שכאן חלק מהקופה לא יצא לרשות הרבים, אינו חייב כלל, אף לא על הפירות הנמצאים ברשות הרבים.
