משנה ד: מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:
משנה ד: מִנַּיִן לְסִיכָה – סיכת הגוף בשמן, שֶׁהִיא נחשבת כַשְּׁתִיָּה, לענין זה שהיא אסורה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים [אך אין חייבים עליה כרת, שאין חיוב כרת אלא על אכילה ושתיה ביום הכפורים, ולא על שאר העינויים], אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה גמורה לַדָּבָר, מכל מקום יש זֵכֶר [-רמז] לַדָּבָר בפסוק, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו', הרי שמדמה הפסוק את שתיית המים לסיכת השמן.
משנה ה: הַמּוֹצִיא עֵצִים כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה תַּבְלִין כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה קְלִפֵּי אֱגוֹזִים קְלִפֵּי רִמּוֹנִים אִסְטִיס וּפוּאָה כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה מֵי רַגְלַיִם נֶתֶר וּבוֹרִית קְמוּנְיָא וְאָשְׁלָג כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכֶּתֶם:
משנה ה: משנתנו חוזרת לבאר את השיעורים שיש בהם חשיבות, והמוציאם בשבת מרשות לרשות, חייב: הַמּוֹצִיא עֵצִים, שיעורם כְּדֵי לְבַשֵּׁל בהם בֵּיצָה קַלָּה, והיינו ביצת תרנגולת, שהיא קלה להתבשל מכל הביצים, כשהיא
טרופה בשמן ונתונה באילפס חם [כמבואר במשנה לעיל (פ"ח מ"ה)], ואף אם לא תתבשל כולה, אלא רק שיעור כגרוגרת שבה.
שיעור הוצאת תַּבְלִין, כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה, וְכל סוגי התבלינים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, קְלִפֵּי רִמּוֹנִים, אִסְטִיס וּפוּאָה, שעושים מהם מיני צבעים שונים, כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה, שהיה מנהגם לתת בגד קטן צבוע בראש ה'סבכה' [-מטפחת שבראש האשה].
מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבוֹרִית, קְמוּנְיָא וְאָשְׁלָג, שהם מינים שונים שמשתמשים בהם לניקוי, שיעורם כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בִּסְבָכָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכֶּתֶם שמצאה האשה בבגדה, כדי לבדוק אם הוא דם נדה או צבע אחר.
