משנה ג: הַמּוֹצִיא בֵּין בִּיְמִינוֹ בֵין בִּשְׂמֹאלוֹ בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ חַיָּב שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת כִּלְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ וּבְפֻנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָה בֵּין פֻּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ וּבִשְׂפַת חֲלוּקוֹ בְּמִנְעָלוֹ בְּסַנְדָּלוֹ פָּטוּר שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:
משנה ג: לאחר שהתבארו דיני הרשויות לשבת, מבארת עתה המשנה שחיוב הוצאה הוא רק כשמוציא כדרך שבני אדם רגילים להוציא: הַמּוֹצִיא מרשות לרשות, בֵּין בְּיד יְמִינוֹ ובֵין בְּיד שְׂמֹאלוֹ, בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ, חַיָּב, כיון שדרך בני אדם להוציא כן משאות, ולענין הוצאה על הכתף לומדת זאת המשנה מדרך העבודה שהיתה במשכן, שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת, שנאמר 'כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ'.
המוציא כִּלְאַחַר יָדוֹ – בגב היד, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ, בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ – מין כיס התפור על החגורה להניח בו מעות וכדומה, וּפִיהָ לְמַטָה, שאין זו דרך הוצאה [ומדובר באופן שאין החפץ נופל משם, כגון שהפתח צר], או שהוציא על ידי שהניח את החפץ בֵּין פֻּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ, וְכן המוציא בִשְׂפַת חֲלוּקוֹ, שהיו עושים שפה רחבה לחלוק, ויש שם מקום להניח דברים קטנים, או שהוציא בְּמִנְעָלוֹ, בְּסַנְדָּלוֹ, פָּטוּר, כיון שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:
משנה ד: הַמִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו פָּטוּר לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו חַיָּב בֶּאֱמֶת אָמְרוּ הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בַּסִּינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ חַיֶּבֶת שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף מְקַבְּלֵי פִתְקִין
משנה ד: משנתנו ממשיכה לבאר את דין המוציא שלא כדרך הוצאה: הַמִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא את הדבר כשהוא תלוי לְפָנָיו, כדי לשומרו שמירה מעולה, וּבָא לוֹ – והסתובב הדבר ונתלה לְאַחֲרָיו, ששמירתו פחותה, פָּטוּר, כיון שלא התקיימה מחשבתו להוציאו בשמירה מעולה. אבל אם התכוין להוציאו כשהוא תלוי לְאַחֲרָיו, וּבָא לוֹ ונתלה לְפָנָיו, חַיָּב, שהרי התקיימה מחשבתו, ואף נוספה שמירה לדבר.
בֶּאֱמֶת אָמְרוּ – הלכה פסוקה היא, שהָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בַּסִּינָר, ותלתה בו דבר והוציאתו מרשות לרשות, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ, חַיֶּבֶת, שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר – שדרכו להסתובב מצד לצד, ועל דעת כן הוציאתו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְקַבְּלֵי פִתְקִין – אף המקבלים איגרות מבית המלכות ונותנים אותן בקנה התלוי בצוארם, ומתוך שהם רצים לדרכם דרך הקנה להתהפך מלפנים לאחור, חייבים בכך, כיון שזו דרך הוצאתו.
