מסכת שבת, פרק כב, ב-ג

משנה ב: כָּל שֶׁבָּא בַחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שׁוֹרִין אוֹתוֹ בַחַמִּין בַּשַּׁבָּת, וְכָל שֶׁלֹּא בָא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְדִיחִין אוֹתוֹ בַחַמִּין בַּשַּׁבָּת, חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן (וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים) וְקוּלְיַס הָאִסְפָּנִין, שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְמַר מְלַאכְתָּן:
משנה ב: כָּל שֶׁבָּא בַחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת – כל מאכל שהתבשל בערב שבת כל צרכו, והתייבש, שׁוֹרִין אוֹתוֹ בַחַמִּין בַּשַּׁבָּת, כיון שאין בישול אחר בישול. וְכָל שֶׁלֹּא בָא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְדִיחִין אוֹתוֹ בַחַמִּין בַּשַּׁבָּת, כיון שהדחה זו אינה מבשלת אותו, חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן – דג מלוח שעברה עליו שנה מעת שנמלח, (וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים) וְקוּלְיַס הָאִסְפָּנִין – דג שקליפתו דקה וממהר להתבשל, שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְמַר מְלַאכְתָּן – לפי שרחיצתם במים חמים מבשלת אותם.
משנה ג: שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכֹל הֵימֶנָּה גְרוֹגְרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כֶּלִי. וְאֵין נוֹקְבִין מְגוּפָה שֶׁל חָבִית, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה, לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר, חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָאת:
משנה ג: שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית בשבת, כדי להוציא ולֶאֱכֹל הֵימֶנָּה גְרוֹגְרוֹת – תאנים מיובשות, כיון שבשבירה זו הוא מקלקל את החבית, ואין בזה משום מלאכה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כֶּלִי – שלא יתכוון לעשות לחבית פתח נאה, ולתקנה בכך.
וְאֵין נוֹקְבִין מְגוּפָה – מכסה שֶׁל חָבִית, כיון שבעשיית נקב זה הוא מתקין לה פתח ועושה אותה כלי, אלא יש להסיר את המכסה כולו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, כיון שאין דרך לעשות את פתח החבית למעלה [שלא יפלו לתוכה לכלוכים וכדומה], וְאף לדעת חכמים לֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ, כיון שכך היא הדרך לפעמים, לעשות נקב בצד מכסה החבית. וְאִם הָיְתָה החבית נְקוּבָה, והוא רוצה לסתום את הנקב, לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ, והרי זו תולדה של מלאכת ממחק [שעניינה החלקת דבר]. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בְּמקום ששמו עֲרָב, באדם שסתם נקב חבית בשעוה, וְאָמַר, חוֹשְׁשַׁנִי לוֹ מֵחַטָאת, אם אכן מירח את השעוה מסביב לנקב.