משנה ד: נוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר, וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַּנּוּ, וְאֶת הַצּוֹנֵן בַּחַמָה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ. מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵלָיו בַּדֶּרֶךְ בַּמַּיִם, מְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה, אֲבָל לֹא כְנֶגֶד הָעָם:
נוֹתְנִין בשבת תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר, שהוא מקום צונן, בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר מהחום שבחוץ, ולא יתקלקל [והחידוש הוא שאין חוששים שיבא להשוות גומות בקרקעית הבור, כדי שתהא הקרקע ישרה וראויה להנחת הקדירה], וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים – הראויים לשתיה, וסגורים בתוך כלי, מותר לתת בָּרָעִים – בתוך מים קרים שאינם ראויים לשתיה, בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַּנּוּ – שיצטננו המים היפים [ודין זה פשוט הוא, והובא אגב הדין הבא], וְכן מותר לתת אֶת הַצּוֹנֵן – כלי עם מים קרים בַּחַמָה, בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ מחום השמש, ואין חוששים שיבא להטמינם בגחלים, שהדבר אסור. מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵלָיו בַּדֶּרֶךְ ונפלו בַּמַּיִם, מְהַלֵּךְ בָּהֶן כשהם רטובים, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שמא יחשדו בו שכיבסם בשבת, והתירו לו את הדבר בהיותו בדרך משום כבוד הבריות, שלא יצטרך לפשוט את בגדיו בדרך, אבל לאחר שהִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה – החצר הראשונה בפתח העיר, שזהו מקום המשתמר, שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה – מותר לו לשטוח אותם כנגד השמש, להתייבש, אֲבָל לֹא כְנֶגֶד הָעָם, שלא יחשדו בו שכיבסם באיסור.
משנה ה: נוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר, וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּצַּנּוּ, וְאֶת הַצּוֹנֵן בַּחַמָה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ. מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵלָיו בַּדֶּרֶךְ בַּמַּיִם, מְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה, אֲבָל לֹא כְנֶגֶד הָעָם:
הָרוֹחֵץ בשבת בְּמֵי מְעָרָה, שהדבר אסור, וְכן הרוחץ בשבת בְמֵי טְבֶרְיָא, שהדבר מותר, שלא גזרו בהם חכמים איסור רחיצה בשבת [כלומר, בין כשרחץ באיסור ובין כשרחץ בהיתר], וְנִסְתַּפַּג – ייבש את גופו אֲפִלּוּ בְעֶשֶׂר אֲלֻנְטִיאוֹת, שאין מים רבים נספגים בכל אחת מהם, מכל מקום לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ לעיר [אפילו במקום שמותר לטלטל בו], מחשש שיבא לסוחטם. אֲבָל עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם שהתרחצו בשבת, מִסְתַּפְּגִין אפילו בַּאֲלְנְטִית אַחַת, פְּנֵיהֶם יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם [והוא הדין לכל גופם], וּמְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָן אף שהיא ספוגה במים רבים, ואין חוששים שיבואו לסוחטה, כיון שרבים הם, ויזכירו זה לזה שאסור לסחוט.
