מסכת שבת, פרק כ, ד-ה

משנה ד: גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפְּטָם וּמְסַלְּקִין לַצְּדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא וַחֲכָמִים אוֹסְרִין נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה זוֹ בַּשַּׁבָּת:
משנה ד: גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפְּטָם – שור שמפטמים אותו לאכילה, רוצים שלא יקוץ במאכלו, ולכן גורפים את העפר המעורב במאכלו, ומותר לעשות כן אף בשבת, וּמְסַלְּקִין את התבן שלפניו לַצְּדָדִין, מִפְּנֵי הָרְעִי – שלא יתלכלך ברעי ויימאס, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא, והיינו באבוס שבכלי, אבל באבוס שבקרקע אסור, מחשש שיבא להשוות גומות בקרקע. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין אף באבוס שבכלי, מחשש שיבא לעשות כן אף באבוס שבקרקע.
נוֹטְלִין מאכל מִלִּפְנֵי בְהֵמָה זוֹ, וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה זוֹ בַּשַּׁבָּת, וכגון ליטול מאכל מלפני השור וליתנו לפני החמור, שאינו מואס במאכל זה, אבל להיפך אסור, כיון שאין השור אוכל ממאכל שאכל ממנו החמור, שהוא מאוס ברירי החמור, והרי זה טלטול שלא לצורך.
משנה ה: הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָה לֹא יְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ אֶלָּא מְנַעְנְעוֹ בְגוּפוֹ וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין מְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים מַתִּירִין אֲבָל לֹא כוֹבְשִׁין וְשֶׁל כּוֹבְסִין לֹא יִגַּע בּוֹ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה מֻתָּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַתִּיר אֶת כֻּלּוֹ וְשׁוֹמְטוֹ:
הַקַּשׁ שֶׁהיה מונח מערב שבת עַל גַּבֵּי הַמִּטָה, כיון שמן הסתם עומד הוא להסקה, ולא הונח שם כדי שישכבו עליו, אם רוצה האדם לשוטחו בשבת על פני כל המטה כדי שיהא ראוי לשכב עליו, לֹא יְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ, כיון שמוקצה הוא, ואסור בטלטול, אֶלָּא מְנַעְנְעוֹ בְגוּפוֹ, שזהו טלטול מן הצד, המותר. וְאִם הָיָה אותו קש מַאֲכַל בְּהֵמָה, שאינו מוקצה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין, שזהו גילוי שכבר מערב שבת ייחדו לשכיבה ואינו מוקצה, מְנַעְנְעוֹ אפילו בְיָדוֹ.
מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – מגהץ שיש לאדם בביתו, העשוי משתי לוחות עץ וביניהם מניחים את הבגדים להתיישר, מַתִּירִין – מותר לפותחם בשבת כדי להוציא משם את הבגדים לצורך השבת, אֲבָל לֹא כוֹבְשִׁין – אסור להכניס לתוכם בגדים לגיהוץ, כיון שזו טירחא לצורך ימות החול. וְמכבש שֶׁל כּוֹבְסִין, שהוא מיוחד למלאכה זו ומהודק בחוזקה, לֹא יִגַּע בּוֹ כלל בשבת, אף לא להוציא ממנו בגדים, כיון שמחמת הידוקו הרב, פתיחתו דומה ל'סתירה' של דבר בנוי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אותו מכבש של אומנים הָיָה מֻתָּר – רפוי מעט מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַתִּיר אֶת כֻּלּוֹ בשבת, כדי להוציא ממנו את הבגדים, וְשׁוֹמְטוֹ.