משנה ג: שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה נִכְנָס וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם, וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן וְדוֹחֲקוֹ לַקֻּפָּה. אֵין הַתּוֹרֵם תּוֹרֵם עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם, אֶתְרֹם. וְהֵן אוֹמְרִים לוֹ, תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם, שָׁלשׁ פְּעָמִים:
לאחר שהתבאר שהיו נוטלים מהלשכה שלש קופות של מעות לצורך קניית הקרבנות, מבארת משנתנו כיצד היו נוהגים לתרום בביתו של רבן גמליאל.
שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל – השליח שהיה מביא את השקלים מבית רבן גמליאל, היה שוהה מלהביא את שקליהם עד אותו היום שהיו תורמים את הלשכה, ונוטלים מעות בקופה לקניית קרבנות ציבור, ובאותו יום הָיָה השליח נִכְנָס ללשכה וְשִׁקְלוֹ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וְזוֹרְקוֹ לִפְנֵי הַתּוֹרֵם – לפני אותו אדם הנוטל ממעות הלשכה לתוך הקופה, ומתכוין שיפול השקל לתוך הקופה, וְהַתּוֹרֵם מִתְכַּוֵּן גם הוא וְדוֹחֲקוֹ לאותו מטבע לַקֻּפָּה, ועשו כן כדי שיקנו בשקליהם קרבנות ציבור, ולא ישתיירו שקליהם בלשכה [אמנם לכל התורמים יש חלק בקרבנות, ואף לאותם שנשתיירו בלשכה, אך נחת רוח היתה להם ביודעם שקנו בשקליהם את קרבנות הציבור].
אֵין הַתּוֹרֵם, הבא ליטול מעות מהלשכה לצורך קרבנות ציבור, תּוֹרֵם, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם – לשומרי הלשכה, 'אֶתְרֹם', וְהֵן משיבים ואוֹמְרִים לוֹ 'תְּרֹם, תְּרֹם, תְּרֹם', שָׁלשׁ פְּעָמִים,
כדי לפרסם שתרם ברשות, שלא יחשדוהו שנטל לעצמו מעות אלו.
משנה ד: תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת, שְׁנִיָּה וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת. שְׁלִישִׁית לֹא הָיָה מְחַפֶּה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִתְרֹם מִן הַדָּבָר הַתָּרוּם. תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה לְשֵׁם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּשְׁנִיָּה לְשׁוּם כְּרַכִין הַמֻּקָּפִין לָהּ, וְהַשְּׁלִישִׁית לְשׁוּם בָּבֶל וּלְשׁוּם מָדַי וּלְשׁוּם מְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת:
משנתנו ממשיכה לבאר את אופן תרומת הלשכה, שכפי שהתבאר לעיל בשלש זמנים שונים נוטלים מעות מהלשכה:
תָּרַם אֶת התרומה הָרִאשׁוֹנָה, קודם הפסח, וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת – מכסה את כל המעות שבלשכה בכיסוי עור רך, ועל כיסוי זה מניחים את כל המעות שיובאו לאחר מכן מהמדינות הרחוקות מעט, כדי שכשיתרום תרומה שניה יתרום ממעות אלו, ולא מהמעות הראשונות, שכבר נתרמה מהם תרומה אחת. וקודם חג השבועות תורם תרומה שְׁנִיָּה, מהמעות החדשות שהגיעו לאחר הפסח, וּמְחַפֶּה בִּקְטַבְלָאוֹת – ומכסה את המעות שנשארו בלשכה בכיסוי עור רך, כדי שלא יחזור לתרום ממעות שכבר תרמו מהם פעם אחת. וסמוך לחג הסוכות תורם תרומה שְׁלִישִׁית, מהשקלים שהגיעו ממדינות רחוקות יותר, בין שבועות לסוכות, ועתה לֹא הָיָה מְחַפֶּה את המעות שנשארו בלשכה, כיון שאין עוד תרומה אחריה. ומבארת המשנה מדוע בפעמיים הראשונות היה מחפה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִתְרֹם מִן הַדָּבָר הַתָּרוּם – מהמעות שכבר ניטלה מהם תרומה אחת, וכמו שהתבאר.
ומבארת המשנה מאילו מקומות היו מגיעים השקלים בכל זמן, תָּרַם אֶת הָרִאשׁוֹנָה – תרומה ראשונה, שהיו תורמים לפני פסח, היתה לְשֵׁם – ממעותיהם של יושבי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שהם שולחים שקליהם בראשונה, וּתרומה שְׁנִיָּה היתה לְשׁוּם – ממעותיהם של הכְּרַכִין הַמֻּקָּפִין לָהּ – המדינות הסמוכות לארץ ישראל, שהם עמון ומואב וכדומה, וְהתרומה הַשְּׁלִישִׁית היא לְשׁוּם בָּבֶל וּלְשׁוּם מָדַי, הרחוקות מארץ ישראל, וּלְשׁוּם שאר מְדִינוֹת הָרְחוֹקוֹת, ששקליהם מגיעים לבית המקדש בין חג השבועות לחג הסוכות.
