משנה ב: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק, וְרָאָה הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. בָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, וְיָדְעוּ בְיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז:
כאמור במשנה הקודמת, מסורת היתה בבית רבן גמליאל ורבי חנניא סגן הכהנים, שהארון היה גנוז במחילה שפיתחה בדיר העצים. מביאה המשנה מעשה בענין זה: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד בעל מום, הפסול לעבודה, שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק – היה עוסק בניקוי העצים מתולעים, כדי להעלותם על גבי המזבח, וְרָאָה הָרִצְפָּה – מרצפת אחת, בדיר העצים, שֶׁהִיא מְשֻׁנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ, והבין שהוציאו ממקומה והחזירוה, והיא האבן המכסה על פי המחילה המוליכה למקום גניזת הארון. בָּא וְאָמַר זאת לַחֲבֵרוֹ, ולֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר ולומר בדיוק היכן היא אותה אבן, עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ, לפי שאין רצון ה' שיידעו בדיוק היכן הארון גנוז, וְיָדְעוּ בְיִחוּד – בבירור שֶׁשָּׁם, בדיר העצים, הָאָרוֹן נִגְנַז:
תפריט
תפריט
שני
כ"ד אייר התשפ"ו
