פרק ו, משנה א: שְלשָׁה עָשָר שוֹפָרוֹת, שְלשָה עָשָר שֻלְחָנוֹת, שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת, הָיוּ בַּמִקְדָּשׁ. שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה. וְהֵיכָן הָיְתָה יְתֵרָה, כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים, שֶׁכֵּן מָסֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז:
שְלשָׁה עָשָר שוֹפָרוֹת – קופות שמכניסים לתוכם מעות, והיו עשויים כשופר, פיהם צר ותוכן רחב, והן עקומות מעט, כדי שלא יוכלו הרמאים לעשות עצמם כמכניסים מעות, ולהכניס ידיהם ולהוציא משם מעות, שְלשָה עָשָר שֻלְחָנוֹת, שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת, הָיוּ בַּמִקְדָּשׁ, ולהלן יבואר למה שימשו כל אלו. אנשיהם שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָא סְגַן הַכֹּהֲנִים, הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִין אַרְבַּע עֶשְׂרֵה השתחויות, וְהֵיכָן הָיְתָה אותה השתחויה יְתֵרָה, כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים, והטעם לכך, שֶׁכֵּן מָסֹרֶת בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנַז קודם חורבן בית המקדש הראשון, שציוה יאשיהו מלך יהודה לגונזו במחילות עקלקלות שהכין שלמה המלך לשם כך בעת בנין הבית, וכדי שלא יפול בשבי בעת החורבן, הקדימו והטמינוהו שם:
