משנה ב: וְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ, וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כַּתּוֹדָה, וּבִלְבַד שֶׁאֵינָן טְעוּנִים לָחֶם. תְּמוּרַת עוֹלָה, וּוְלַד תְּמוּרָה, וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כָּעוֹלָה, וּטְעוּנִין הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:
משנה ב: וְלַד קרבן תּוֹדָה, וּתְמוּרָתָהּ – תמורת תודה, וְלָדָן – הולד של ולד תודה והולד של תמורת תודה, וּוְלַד וְלָדָן, עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כַּתּוֹדָה לענין זה שאימוריהם קרבים על גבי המזבח, ובשרם נאכל ליום ולילה, וּבִלְבַד – ואמנם בדבר זה שונים הם מתודה עצמה, שֶׁאֵינָן טְעוּנִים לָחֶם – אין צורך להביא איתם ארבעים לחמים, כפי שמביאים עם קרבן תודה עצמו, כיון שנאמר (ויקרא ז יב) 'וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן', ודרשו חכמים שרק התודה עצמה הבאת חלות, ולא ולד התודה ולא תמורתה. תְּמוּרַת עוֹלָה – המיר קרבן עולה בבהמת חולין, שנעשית התמורה עולה כמותה, וּוְלַד תְּמוּרָה – המיר קרבן עולה בבהמת חולין נקבה, וילדה התמורה ולד [אבל בעולה עצמה לא שייך ולד, שאין העולה באה אלא מן הזכרים], וְלָדָן, וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם, הֲרֵי אֵלּוּ כָּעוֹלָה, וּטְעוּנִין הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ כמו שנאמר בפרשת עולה (ויקרא א ו) 'וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ', וְכָלִיל לָאִשִּׁים – ומוקטרת כולה על האש שעל גבי המזבח, וכמו שנאמר (ויקרא א ט) וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה".
