פרק ה, משנה א: כֵּיצַד מַעֲרִמִים עַל הַבְּכוֹר, מְבַכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, אוֹמֵר, מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל זוֹ, אִם זָכָר, עוֹלָה, יָלְדָה זָכָר, יִקְרַב עוֹלָה. וְאִם נְקֵבָה, זִבְחֵי שְׁלָמִים, יָלְדָה נְקֵבָה, תִּקְרַב שְׁלָמִים. אִם זָכָר עוֹלָה, אִם נְקֵבָה זִבְחֵי שְׁלָמִים, יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר יִקְרַב עוֹלָה, וְהַנְּקֵבָה תִּקְרַב שְׁלָמִים:
פרק ה, משנה א: כל בכור בהמה זכר טהורה קדוש הוא משעת לידתו ויש להקריבו בבית המקדש, מבארת משנתנו, כֵּיצַד מַעֲרִמִים עַל הַבְּכוֹר, להפקיעו מקדושת בכורה, מְבַכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה מְעֻבֶּרֶת, אוֹמֵר, מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל זוֹ, אִם זָכָר, יהיה עוֹלָה, ויָלְדָה זָכָר, יִקְרַב עוֹלָה, כיון שקדושת הבכורה חלה רק משעת הלידה, וכאן כבר הקדישו קודם הלידה בקדושת עולה.
ומי שהקדיש נקבה לחטאתו, והתעברה, והדין הוא שולד חטאת הולך למיתה, יכול הוא להתנות ולומר, וְאִם תלד נְקֵבָה יהיה הולד לזִבְחֵי שְׁלָמִים, ואם אכן יָלְדָה נְקֵבָה, תִּקְרַב שְׁלָמִים, כיון שקדושת השלמים חלה על העובר קודם שנולד, וקדמה לקדושת חטאת שחלה רק בשעת הלידה [ואף שקדושת השלמים פחותה מקדושת העולה, מכל מקום כיון שלולא הקדשתו היה הולד הולך למיתה רשאי להקדישו גם לשלמים]. ואם התנה לשני הצדדים ואמר, אִם תלד זָכָר יהיה עוֹלָה, ואִם תלד נְקֵבָה יהיה זִבְחֵי שְׁלָמִים, ויָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר יִקְרַב עוֹלָה, וְהַנְּקֵבָה תִּקְרַב שְׁלָמִים [ואמנם היה יכול להתנות גם שיהיו שניהם שלמים, אך הדרך היא שכאשר יש לו בהמה אחת לשלמים, מקדיש את השניה לעולה].
