פרק ו, משנה א: הֵחֵלּוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם. מִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין, מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי, וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבָּיִם. מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה, מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה. נָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:
פרק ו, משנה א: הֵחֵלּוּ אותם שני כהנים שזכו בהקטרת הקטורת עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם – בשתים עשרה המדרגות שלפני האולם, ובאותה שעה מִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה, לאחר שכבר דישנו את המזבח והיטיבו את חמשת הנרות [כמבואר לעיל פ"ג מ"ט], הָיוּ מַקְדִּימִין ונכנסים להיכל לִפְנֵיהֶם, מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי נִכְנַס וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי, שבו הניח את הדשן של מזבח הזהב, ולא הוציאו עדיין מההיכל, וְהִשְׁתַּחֲוָה בפישוט ידים ורגלים, וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס, וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין [כפי שהתבאר לעיל, שאם היו דולקים הניחם כך, ואם היו כבויים היה מדליקם], מְדַשֵּׁן אֶת הנר הַמִּזְרָחִי מבין שניהם, וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק, כיון שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבָּיִם. מְצָאוֹ לנר המערבי שֶׁכָּבָה, בין אם מצאו שכבה כעת, ובין אם מצאו שכבה כבר בפעם הראשונה שנכנס להיכל, שאז חזר והדליקו, חוזר ומכבה אותו כעת, ומְדַשְּׁנוֹ על ידי הסרת האפר והנחת פתילה חדשה, וּמַדְלִיקוֹ מֵהאש שעל מִּזְבַּח הָעוֹלָה, שהוא המזבח החיצון. [ודבר זה, שהיה הנר המערבי כבה, אירע רק לאחר מיתתו של שמעון הצדיק, אבל קודם לכן היה הנר המערבי דולק תמיד בדרך נס, אף שהיה בו שמן ככל הנרות], נָטַל אֶת הַכּוּז, שבו היה הדשן של המנורה מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה – מהמדרגה השניה שבשלש המדרגות שהיו לפני המנורה, וְהִשְׁתַּחֲוָה, וְיָצָא.
