משנה ה: מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ (וְהֵילָךְ) וְחָתָה. יָרַד וְעֵרָן לְתוֹךְ שֶׁל זָהָב. נִתְפַּזֵּר מִמֶּנָּה כְּקַב גֶּחָלִים, וְהָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה. וּבַשַּׁבָּת הָיָה כוֹפֶה עֲלֵיהֶן פְסַכְתֵּר. וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כֶלִי גָדוֹל מַחֲזֶקֶת לֶתֶךְ, וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָהּ, אַחַת שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד, וְאַחַת שֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ מִלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִתְגַּלְגֵּל. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כּוֹפִין אוֹתָהּ עַל גַּב גֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בַּשַּׁבָּת, וּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:
משנה ה: מִי שֶׁזָּכָה בַמַּחְתָּה, להוליך גחלים מהמזבח החיצון למזבח הזהב [ועל דבר זה לא היה פייס בפני עצמו, אלא הכהן שזכה בהקטרת הקטורת היה אומר לכהן שלימינו שיבא עמו להביא את הגחלים], נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף המחזיקה שיעור ארבעה קבין, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ, כדי שלא יעלה במחתה עץ שלא נשרף עדיין לגמרי, וְחָתָה – מילא את המחתה גחלים בוערים, יָרַד מעל המזבח, וְעֵרָן – שפך את הגחלים מתוך המחתה של הכסף לְתוֹךְ מחתה אחרת, שֶׁל זָהָב, המחזיקה שלשה קבין, וכיון שהמחתה של הזהב היתה קטנה מהמחתה של הכסף בשיעור קב, נִתְפַּזֵּר מִמֶּנָּה כְּקַב גֶּחָלִים על הארץ, וְהָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה – גורף את הגחלים לאמת המים שהיתה עוברת בעזרה, כדי שלא יכוו רגלי הכהנים ההולכים יחפים. וּבַשַּׁבָּת, שאסור לכבות את הגחלים, הָיָה כוֹפֶה עֲלֵיהֶן פְסַכְתֵּר – קערה גדולה, וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כְּלִי גָדוֹל, מַחֲזֶקֶת שיעור לֶתֶךְ, והיינו חצי כור, וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָהּ, בפסכתר, משני צדדיו, והשתמשו בהם כשהיו מורידים את הפסכתר מראש המזבח כשהוא מלא בדשן, שרשרת אַחַת, שֶׁהוּא [-הכהן המורידה עם הדשן] מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד בכבש, וְאַחַת שֶׁהוּא – כהן אחר אוֹחֵז בָּהּ מִלְמַעְלָן, ומורידה לאט לאט, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִתְגַּלְגֵּל בבת אחת מראש המזבח למטה, ויתפזר הדשן. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, כּוֹפִין אוֹתָהּ בשבת עַל גַּב גֶּחָלִים שנתפזרו על הארץ, וְעַל הַשֶּׁרֶץ המת שנמצא בעזרה בַּשַּׁבָּת, שאסור להוציאו מחמת שהוא מוקצה [אבל אם נמצא בהיכל או באולם, שקדושתם חמורה יותר, מוציאים אותו מיד, ואפילו בשבת], וּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, בדרך שהתבארה לעיל.
