פרשת ויקרא
"כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה'" (ויקרא ב יא)
מצוות לא תעשה, שלא להקריב שאור ודבש על גבי המזבח, שנאמר 'כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אישה לה", ו'דבש' הוא שם כולל לדבש הידוע, והיינו דבש תמרים, שהוא סתם דבש המוזכר בתורה, וכן כל מוֹהַל היוצא מהפרות המתוקים. ובכלל איסור זה שלא לערב מהם בפיטום הקטורת.
שרשי מצוה זו נעלמים מאד מלמצוא בהם אפילו רמז קטן, אך ניתן לומר בזה טעמים שיש לקבל מהם תועלת על דרך המוסר. וכך יש לומר: כי עניני הקרבן כולם נועדו לעורר את מחשבת המקריב, ולכן יש להרחיק את החמץ, שנעשה בשהייה גדולה, כדי שילמד האדם לקנות לעצמו את מידת הזריזות והמהירות בעבודת ה'. ובענין הרחקת הדבש, יש לומר שזה רמז לאדם שימעט לרדוף אחר המאכלים המתוקים לחיכו כמנהג הזוללים והסובאים, ויתן ליבו רק אל המאכלים המועילים לגופו וצריכים למחייתו ושומרים על בריאותו, ולזה ראוי לכל בעל שכל לכוון במזונו ושתייתו, לא להנאת הגרון.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, בכהנים, כי הם הראויים לעבודה.
