פרשת צו
"כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו" (ויקרא ז כג)
מצוות לא תעשה, שלא נאכל חֵלֶב בהמה טהורה, שנאמר 'כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו'.
משרשי המצוה, מה שכבר התבאר, כי היות והגוף הוא כלי לנפש, ובו תפעל את פעולותיה הטובות, ולפי נקיותו וטוב מזגו יבין דרך הנפש החכמה הנתונה בו, ויאמין לעצתה וילך אחריה, מפני זה צריך האדם להשתדל במהות גופו להעמידו על יושרו וכוחו. ועל כן היה מחסדי הא-ל הגדולים עלינו, אנחנו עמו אשר בחר, והרחיק ממנו כל מאכל מזיק אל הגוף ומוליד בו ליחות רעות, וידוע כי החֵלֶב דבק ומוליד ליחות רעות.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליה ואכל כזית חֵלֶב במזיד לוקה. בשוגג מביא חטאת קבועה.
