א) כל המברך ברכת המזון, או ברכה אחת מעין שלש, צריך לברך אותה במקום שאכל. אכל כשהוא מהלך, יושב במקום שפסק, ויברך. אכל כשהוא עומד, יושב במקומו ויברך. שכח לברך ברכת המזון, ונזכר קודם שיתעכל המזון שבמעיו, מברך במקום שנזכר. ואם היה מזיד, חוזר למקומו ומברך. ואם בירך במקום שנזכר, יצא ידי חובתו. וכן אם בירך כשהוא עומד או כשהוא מהלך, יצא ידי חובתו, ולכתחלה לא יברך ברכת המזון ולא ברכה שמעין שלש אלא כשהוא יושב, ובמקום שאכל:
ב) מי שנסתפק לו אם בירך המוציא או לא בירך המוציא, אינו חוזר ומברך, מפני שאינו מן התורה. שכח לברך המוציא, אם נזכר עד שלא גמר סעודתו, חוזר ומברך על מה שעדיין לא אכל. ואם נזכר לאחר שגמר לאכול, אינו חוזר ומברך: