יב) שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, מצטרפין לזימון אחד. ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן, ואלו מזמנין לעצמן. ואם יש שמש אחד ביניהם, שהוא הולך ומשמש מחבורה זו לחבורה זו, מצטרפין לזימון אחד, אף על פי שאין מקצת אלו רואין את אלו, והוא [-ובתנאי] שישמעו שתיהן כל דברי המברך בביאור:
יג) שלשה שאכלו יחד, ויצא אחד מהן לשוק, קוראין לו כדי שיכוין לשמוע מה שהן אומרים, ומזמנין עליו והוא בשוק, ויוצא ידי חובתו, ולכשיחזור לביתו יחזור ויברך ברכת המזון לעצמו. אבל עשרה שאכלו, ויצא אחד מהן לשוק, אין מזמנין עליו באמירת ה' עד שיחזור למקומו וישב עמהן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
