יא) בתי כנסיות ובתי מדרשות שחרבו, בקדושתן הן עומדות, שנאמר 'והשימותי את מקדשיכם', ודרשו מכך חז"ל, אף על פי שהן שוממין, בקדושתן הן עומדין. וכשם שנוהגין בהן כבוד ביישובן, כך נוהגין בהן בחורבנם, חוץ מכיבוד וריבוץ, שאין מכבדין אותן ואין מרביצין אותן, ואם עלו בהן עשבים, תולשין אותם ומניחין אותן במקומן, והטעם שלא מנקים אותם ואין מפנים מהם את העשבים, כדי שיראו אותן העם, ותעור רוחם, ויבנום:
יב) אין סותרין בית הכנסת אפילו כדי לבנות אחר במקומו, או במקום אחר, אבל בונין קודם את בית הכנסת האחר, ואחר כך סותרין את זה הישן, והטעם לכך, שמא אחרי שיסתרו את הישן יארע להם אונס, ולא יבנו את החדש. אפילו אם רצו לבנות מחדש רק כותל אחד ממנו, אין סותרים את הישן תחילה, אלא בונה את החדש בצד הישן, ואחר כך סותר את הכותל הישן:
יג) במה דברים אמורים, שלא חרבו יסודותיו של בית הכנסת הישן, או שלא נטו כתליו ליפול, אבל אם חרבו יסודותיו או שנטו כתליו ליפול, סותרין אותו מיד, ומתחילין לבנות במהרה, ובונים ביום ובלילה, שמא תדחק השעה וישאר חרב:
