ה) ואחר כך לוקח עורות אחרות, שנים או שלשה, לבדוק בהן את שיעור הכתב, וכותב בהן דף אחד. ודבר ידוע שאורך הדף שבע עשרה אצבעות, לפי שהוא מניח גליון למעלה שלש ולמטה ארבע, אבל רוחב הדף הוא לפי הכתב, אם דקה אם עבה, וכן מנין השיטות שבדף יבאו לפי הכתב, לפי שבין שיטה ושיטה צריך להניח רווח כמלא שיטה:
ו) ואחר שכתב הדף שבודק בו לפי מה שירצה, ימוד רוחב הדף באצבעות הקנה, ויוסיף על רוחב הדף שתי אצבעות שבין דף ודף, ויחשוב כמה דפין יבאו בכרך שגלל מאותו הכתב שבדק בו, וידע חשבון הדפין, ויראה כמה נכתב בדף זה שבדק בו מן התורה כלה, ומשער לפי הספר שהוא כותב ממנו, ומחשב, אם יראה שעלתה לו כל התורה לפי מנין הדפין מזה הכתב שכותב בו בכרך, מוטב. ואם הוציא החשבון שהדפין יותר מן התורה, ירחיב בכתב, עד שיתמעט מנין הדפין, ויבדוק בדף אחר. ואם הוציא החשבון שהתורה יתר מן הדפין, ימעט הכתב, עד שירבה במנין הדפין, ויבדוק בדף אחר דף, עד שיבא החשבון אחד. מאחר שידע רוחב הדף ושיעור הכתב, מתחיל באותו הכרך, (ז.) ומחלק כל עור ועור, דפין דפין בשירטוט, כפי רוחב הדף שבדק בו ועלה בחשבון, וכשישאר בעור שלש אצבעות או ארבע יותר על הדף האחרונה שביריעה, יניח ממנו רוחב אצבע, וכדי תפירה, ויקוץ השאר, ואל יחוש שמחמת כן יתקלקל החשבון, לפי שבאחרונה בעל כרחו יתוסף לו עורות אחרות על הכרך שגלל, ועורות אלו יהיו כנגד כל התוספות שקוצץ מכל עור ועור, ואינו צריך לחשב דבר זה, לפי שהכתב מושכו ומכריחו להוסיף לפי מנין הדפין, וכפי שחישב מתחילה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
