יד) כל המתכוין לעשות מלאכה בשבת, והתחיל בה, ועשה כשיעור, חייב, אף על פי שלא השלים את כל המלאכה שנתכוין להשלימה. כיצד, הרי שנתכוין לכתוב אגרת או שטר בשבת, אין אומרים לא יתחייב זה עד שישלים חפצו ויכתוב כל השטר או כל האגרת, אלא משיכתוב שתי אותיות, חייב. וכן אם נתכוין לארוג בגד שלם, משיארוג שני חוטין, חייב, ואף על פי שכוונתו להשלים, הואיל ועשה כשיעור, בכוונה, חייב. וכן כל כיוצא בזה:
טו) כל מלאכה שהיחיד יכול לעשות אותה לבדו, ועשו אותה שנים בשותפות, בין שעשה זה מקצתה וזה מקצתה, כגון שעקר זה החפץ מרשות זו והניחו השני ברשות אחרת, בין שעשו אותה שניהם כאחד מתחלה ועד סוף, כגון שאחזו שניהם בקולמוס וכתבו, או אחזו ככר והוציאוהו מרשות לרשות, הרי אלו פטורין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
