ג) כיצד, נכרי שהדליק את הנר לצורך עצמו, משתמש לאורו ישראל. ואם הדליק הנכרי את הנר בשביל ישראל, אסור. עשה נכרי כֶּבֶשׁ לירד בו מן הספינה, ירד אחריו ישראל. ואם עשאו בשביל ישראל, אסור. מילא הנכרי מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל. ואם עשה כן בשביל ישראל, אסור. ליקט הנכרי עשבים להאכיל לבהמתו, מניח ישראל בהמתו לאכול מהן, והוא שלא יהא אותו הנכרי מכיר לאותו ישראל, כיון שאם הוא מכירו אנו חוששים שמא ירבה במלאכתו בשבילו, שילקט עשבים רבים יותר, ונמצא עושה מלאכה בשביל ישראל. וכן הדין בכל דבר שאפשר להרבות בו, שלא יהנה בו הישראל בשבת מחשש שמא הנכרי ריבה עבורו, אלא אם כן אינו מכירו:
ד) אבל דבר שאין בו אפשרות להרבות ולמעט, כגון נר, וכבש, הואיל ועשה הנכרי בשביל עצמו, נהנה אחריו ישראל בשבת, ואף על פי שהוא מכירו. נר הדלוק במסיבה בשבת, אם רוב היושבים בה הם מישראל, אסור להשתמש לאורה, שהמדליק, על דעת הרוב מדליק. ואם רוב נכרים, מותר להשתמש לאורו. ואם היו מחצה למחצה, אסור. נפלה דליקה בשבת, ובא נכרי לכבות, אין אומרין לו 'כבה', ואין אומרים לו 'אל תכבה', מפני שאין שביתתו מוטלת עלינו, וכן כל כיוצא בזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
