א) החורש אפילו בשיעור כל שהוא, חייב. המנכש בעיקרי האילנות, והמקרסם עשבים, או המזרד את השריגים, כדי ליפות את הקרקע, הרי זה תולדת חורש, ומשיעשה זאת אפילו בשיעור כל שהוא, חייב. וכן המשוה פני השדה, כגון שהשפיל את התל של העפר ורדדו, או מילא בעפר את הגיא, חייב משום חורש, ושיעורו כל שהוא, וכן כל המשוה [-מיישר] גומות, שיעורו כל שהוא:
ב) הזורע כל שהוא, חייב. הזומר את האילן – חותך את ענפיו כדי שיצמח, הרי זה מעין זורע – אב מלאכה של זורע. אבל המשקה צמחין ואילנות בשבת, הרי זה תולדת זורע, וחייב בכל שהוא. וכן השורה חיטין ושעורין וכיוצא בהן במים הרי זה תולדת זורע וחייב בכל שהוא:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
