ג) הקוצר כגרוגרת [-כשיעור תאנה יבשה] חייב, ותולש תולדת קוצר הוא, וכל העוקר דבר מגידולו חייב משום קוצר. לפיכך, צרור [-גוש עפר] שעלו בו עשבים, וכשות [-מין עשב] שעלה בסנה [-מין שיח], ועשבים שצמחו על גב החבית, אף על פי שכל אלו אינם מחוברים לקרקע, התולש מהן חייב, כיון שזה הוא מקום גידולן. אבל התולש מעציץ שאינו נקוב, פטור, מפני שאין זה נחשב כמקום גידולו, שאין דרך זריעה בכך. ועציץ נקוב שהנקב שלו הוא בכדי שורש קטן, הרי הוא כארץ, והתולש ממנו חייב:
ד) כל זרע שקצירתו מצמחת אותו ומגדלתו, כגון אספסתא וסלקא, הקוצרו בשגגה חייב שתי חטאות, אחת מפני שהוא קוצר, ואחת מפני שהוא נוטע, שהרי קצירתו מצמיחה אותו טוב יותר, וכן הזומר והוא צריך לעצים, חייב משום קוצר, שהרי הוא צריך את העצים, ואחת משום נוטע, שהרי הוא משביח את העץ בכך. גבשושית של עפר שעלו בה עשבים, הגביהה מעל הארץ והניחה על גבי יתדות, חייב משום תולש, שהרי תלשם ממקום חיבורם בקרקע העולם. היתה על גבי יתדות והניחה על הארץ, חייב משום זורע. תאנים שיבשו באיביהן – כשהם עדיין מחוברות לאילן, וכן אילן שיבשו פירותיו כשהם עדיין תלויים בו, התולש מהן בשבת חייב, אף על פי שהן נחשבים כעקורין לענין טומאה [-מקבלות הן טומאה כשאר מאכלים שאינם מחוברים לקרקע]:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
