א) השוחט בעל חיים, חייב. ולא שוחט בלבד, אלא כל הנוטל נשמה לאחד מכל מיני חיה ובהמה ועוף, ודג ושרץ, בין בשחיטה בין בנחירה או בהכאה, חייב. החונק את החי עד שימות, הרי זה תולדת שוחט, לפיכך אם העלה דג מספל של מים, והניחו עד שמת, חייב משום חונק, ולא עד שימות הדג ממש, אלא כיון שיבש בו כסלע בין סנפיריו, חייב, כיון שעוד אינו יכול לחיות לאחר מכן. הושיט ידו למעי הבהמה, ודלדל [-עקר] עובר שבמעיה, והפילתו, חייב:
ב) רמשים שהן פרין ורבין מזכר ונקבה, או נהוין מן העפר, כמו הפרעושין, ההורג אותן חייב כהורג בהמה וחיה. אבל רמשים שהויתן מן הגללים ומן הפירות שהבאישו וכיוצא בהן, כגון תולעים של בשר ותולעים שבתוך הקטניות, ההורגן פטור:
ג) המפלה כליו [-מנקה את בגדיו מן הכינים] בשבת, מולל את הכנים וזורקן, ומותר להרוג את הכנים בשבת מפני שהן מן הזיעה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
