יב) לקח גויל וכיוצא בו, וכתב עליו אות אחת במדינה זו, והלך באותו היום וכתב אות שניה במדינה אחרת במגילה אחרת, חייב, כיון שבזמן שמקרבן זה לזה הרי הם נֶהֱגִין זה עם זה, ואינן מחוסרין מעשה לקריבתן:
יג) הכותב אות אחת, אף על פי שקורים ממנה תיבה שלימה, פטור. כיצד, כגון שכתב 'מ', והכל קורין אותה 'מעשר', או שכתבה במקום מנין [-מספר], שהרי היא כמו שכתב ארבעים, הרי זה פטור. המגיה אות אחת, ועשה אותה שתים, כגון שחלק גג החי"ת ונעשית שני זייני"ן, חייב. וכן כל כיוצא בזה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
