א) לא יוציא אדם זבלים מחצירו ויתן בתוך שדהו בשביעית, מפני שנראה כמזבל שדהו שתהיה יפה לזריעה. ואם הוציא והעמיד ממנו אשפה, מותר, שהרי ניכר הדבר שאין כוונתו לזבל את שדהו, ולא יעשה אשפה בתוך שדהו, עד שיעבור זמן שמזבלין בו לעבודת הארץ, והוא משיקשור המתוק – מזמן שהזבל, הממתק ומשביח את הקרקע, נקשר ומתייבש, ושוב אינו מביא תועלת לקרקע. ולא יעשה אשפה פחותה ממאה וחמשים סאה של זבל, כדי שתהיה ניכרת שהיא אשפה, ואם ירצה להוסיף, מוסיף. היה לו דבר מועט, מוסיף עליו והולך, ולא יעשה בכל בית סאה יתר משלש אשפתות, כדי שלא ייראה כמזבל את שדהו:
ב) והרוצה לעשות אפילו את כל שדהו בשיעור זה של שלש שלש אשפתות לתוך בית סאה, עושה. והרוצה לעשות זבלו אוצר, והיינו שעושה את כל שלשת האשפתות במקום אחד, עושה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
