ה) פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ, לא יהיו נמכרים במדה או במשקל או במנין, אלא מוכרים אותם כפירות הארץ, אכסרה – באומד. ואם היו ניכרין שהם מחוץ לארץ, מותר:
ו) חומר בשביעית מבהקדש, שהפודה את ההקדש, יצא ההקדש לחולין ויתפשו הדמים להיות קדושים תחתיו, והשביעית אינה כן, אלא המוכר פירות שביעית, יתפשו הדמים ויעשו קדושים כפירות שביעית, והפירות עצמן לא נתחללו ונעשו כפירות שאר שנים, אלא נשארו בקדושתם, שנאמר בה 'תהיה', בהוייתה תהא לעולם, ולפי שנקראת 'קדש' תופשת דמיה שיהיו קדושים כמותה, נמצאת אומר, הכסף האחרון נתפש בקדושת שביעית [אם היו כמה קניות ומכירות, וכמו שיבואר בהלכה הבאה], והפרי עצמו הוא נשאר קדוש כמו שהיה:
ז) כיצד, לקח בפירות שביעית או בדמיהן בשר, נעשה הבשר קדוש כאותן הפירות, ואוכלו כפירות שביעית, וצריך לבער אותן בשעת ביעור השביעית. לקח באותו בשר או בדמיו דגים, יצא הבשר מקדושת שביעית, ונתפשו הדגים. לקח בדגים או בדמיהן שמן, יצאו דגים ונתפש שמן. לקח בשמן או בדמיו דבש, יצא שמן ונתפש דבש, וצריך לבער הפירות הראשונות, שנשארו קדושים בקדושת שביעית, עם הדבש האחרון, שהוא האחרון שנתפשה בו קדושת שביעית ולא התחללה, כדרך שמבערין פירות שביעית, ואין עושין משניהם [-מהפירות ומהדבש] מלוגמא [-תרופה], ולא מפסידין אותן, כדין שאר פירות שביעית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
