כח) כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית, אף שאינו חייב לעשות כן, רוח חכמים נוחה הימנו, וצריך המלוה לומר למחזיר 'משמיט אני, וכבר נפטרת ממני', ואם אמר לו הלוה אף על פי כן רצוני שתקבל, יקבל ממנו, שנאמר 'לא יגוש', והרי לא נגש. ואל יאמר לו הלוה למלוה 'בחובי אני נותן לך', שהרי אמרה תורה שנשמט החוב, אלא יאמר לו שלי הם, ובמתנה אני נותן לך:
כט) החזיר לו הלוה את חובו, ולא אמר לו כן ['שלי הם ובמתנה אני נותן לך'], מסבב עמו המלוה בדברים, עד שיאמר לו הלוה 'שלי הם ובמתנה נתתים לך', ואם לא אמר, לא יקבל ממנו המלוה, אלא יטול הלוה את מעותיו וילך לו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
