ל) מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה, מחמת שהוא חושש שמא יתאחר החוב שלו וישמט, עבר בלא תעשה, שנאמר 'השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל' וגו', וחטא גדול הוא, שהרי הזהירה עליו תורה בשני לאוין, שנאמר 'השמר לך' 'פן' וגו', וכל מקום שנאמר 'השמר' או 'פן' או 'אל' הרי זה מצות לא תעשה, והתורה הקפידה על מחשבה רעה זו, וקראתו 'בליעל', והרי הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע, אלא יתן, שנאמר 'נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו' וגו', והבטיח הקדוש ברוך הוא בשכר מצוה זו בעולם הזה, שנאמר 'כי בגלל הדבר הזה יברכך' וגו'.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
