ג) לא ימכור אדם ביתו או שדה אחוזתו, אף על פי שהם חוזרין אחר זמן, אלא אם כן העני, שנאמר 'וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו', אבל למכור ולהניח הדמים בכיסו, או לעשות בהן סחורה, או ליקח בהן כלים או עבדים ובהמה, אינו רשאי, אלא לצורך מזונות בלבד, ואם עבר ומכר מכל מקום הרי אלו מכורין:
ד) ודנין בבית הנמכר דין בתי ערי חומה, כפי שיבואר להלן פרק י"ב. ודנין בשדה הנמכרת דין שדה אחוזה, ודין מוכר שדה אחוזתו הוא לחשב את הדמים לפי השנים הנשארות ליובל, ובכל עת שירצה לפדות, מחשב עם הלוקח על השנים שאכל, וגורע מדמי המוכר, ומחזיר לו השאר:
ה) כיצד, הרי הנשאר ליובל עשר שנים, ומכר לו שדה במאה דינר, אכלה הלוקח שלש שנים, ורצה המוכר לגאול, נותן לו שבעים דינר, ומחזיר שדהו, וכן אם אכלה שש שנים נותן לו ארבעים דינר, ומחזיר לו שדהו. ואם לא גאלה, אלא הניחה ביד הלוקח עד שנת היובל, תחזור ביובל לבעלים בלא דמים, שנאמר 'במספר שני תבואות ימכר לך':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
