פסקי הלכות, מסכת בבא מציעא, פרק עשירי (ב)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

ז. אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות כדי שיבנה עלייתו על גביו והוא אינו רוצה הרי בעל העלייה בונה את הבית כשהיה, ויושב ודר בתוכו עד אשר יתן כל יציאותיו ואחר כך יצא ויבנה עלייתו אם רוצה. (הלכות שכנים פרק ד הלכה ג)

ח. ואם אין אחד מהן יכול לבנות בעל העלייה נוטל שליש הקרקע ובעל הבית שני שלישים. (הלכות שכנים פרק ד הלכה ד)

ט. רצה בעל הבית לבנות ביתו בונה כשהיה, ואם בא לשנות בכותלים אם חיזק אותן והרבה ברחבן יותר ממה שהיו שומעין לו, רצה למעט ברחבן או לפחות מחזקן כגון שהיו אבנים וביקש להחזיר לבנים וכיוצא בהן אין שומעין לו, בא לשנות את התקרה לקורות כבדין וחזקין שומעין לו, לפחות ברחבן פחות ממה שהיו אין שומעין לו, הרבה בחלונות או שהוסיף בגובה הבית אין שומעין לו, מיעט בחלונות או שמיעט בגובה הבית שומעין לו, וכן בעל העלייה בונה אותה אם רצה כשהיתה, ואם בא לשנות הכותלים להרחיב ולהחזיק אין שומעין לו מפני שהוא מכביד על כותל התחתון, אבל למעט שומעין לו, וכן בקורות תקרה העליונה אם שינה אותם לקלים ממה שהיו שומעין לו, לכבדים מהן אין שומעין לו, הרבה בחלונות או שמיעט בגובה העלייה שומעין לו, אבל אם מיעט בחלונות או הרבה בגבהה אין שומעין לו. (הלכות שכנים פרק ד הלכה ה)

י. בית הבד שהוא בנוי בעובי ההר וגינה אחת על גביו, ונפחתו שמי בית הבד כארבעה טפחים או יותר הרי בעל הגינה יורד וזורע למטה עד שיעשה זה לבית בדו כיפין, ויתקן העליון קרקע גינתו ויזרע כל גינתו. (הלכות שכנים פרק ד הלכה ח)

יא. הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם ואף על פי שהפקירן, לפי שאינן דומים לבור שהרי אין תחילתן להזיק, ואם היו רעועין בית דין קובעין לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל, וכמה הזמן שלשים יום, נפלו בתוך הזמן והזיקו פטור לאחר הזמן חייב מפני ששיהה אותן. (הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה יט)

יב. מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל כופין אותו לפנות אבניו, אמר לו הגיעוך והרי הן שלך אין שומעין לו, ואם רצה בהן בעל הגינה ואמר לו הן אם פינה אותם קנה ואינו יכול לחזור בו ואפילו אמר הילך יציאותיך ואטול אבני אין שומעין לו, אבל אם לא פינה לא קנה שלא אמר לו אלא לדחותו. (הלכות שכנים פרק ג הלכה ח)

יג. השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן וקש וכיוצא בהן ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו, ואם משקיבל עליו אמר לו הילך שכרך ואני אטול את שלי אין שומעין לו. (הלכות שכירות פרק ט הלכה י)

יד. יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לרשות הרבים בשעת הוצאת זבלים ולצבור אותן שם שלשים יום כדי שיהיה נשוף ברגלי אדם, ואף על פי כן אם הזיק חייב לשלם, וחייבין על זה הגלל משום גזל, כיון שאין בו שבח אם נדוש לא קנסו בו. (הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה טו)

טו. אין שורין טיט ברשות הרבים ואין לובנים לבנים, אבל גובלין טיט ברשות הרבים אבל לא ללבנים. (הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה טז)

טז. הבונה ברשות הרבים, המביא אבנים מביא והבונה בונה וכולן שהזיקו חייבין לשלם נזק שלם. (הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה יז)

יז. החצב שחצב אבן ומסרה לסתת והוזק בה אדם או בהמה הסתת חייב, וסתת שמסר לחמר החמר חייב, מסר חמר לכתף הכתף חייב, מסר כתף לבונה הבונה חייב, מסרה הבונה לזה שמתקן ישיבתה בבנין המתקן חייב, ואם אחר שהעלוה על גבי דימוס נפלה והזיקה והיו עושין בקבלנות כולן חייבין, ובשכירות האחרון חייב וכולן פטורין. (הלכות נזקי ממון פרק יג הלכה יח)

יח. שתי גנות זו על גב זו והירק בינתיים בגובה עובי הארץ שביניהם כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול אותו מעיקרו הרי הוא שלו ובלבד שלא יאנוס את עצמו והשאר של תחתון, היה מגיע לנופו ואינו מגיע לעיקרו לא יטול העליון ואם נטל אין מוציאין אותו מידו, אבל האילן העומד על המצר אף על פי שהוא נוטה לתוך שדה אחת מהן הרי שניהם חולקין בפירותיו. (הלכות שכנים פרק ד הלכה ט)