פסקי הלכות על פי הרי"ף, מסכת יבמות, פרק תשיעי

א. כהן זכר שהוא אסור לישא זונה וחללה אסור בגיורת ומשוחררת שהיא
כזונה כמו שביארנו, אבל הכהנת מותרת להנשא לחלל ולגר ולמשוחרר
שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין שנאמר בני אהרן ולא בנות אהרן,
נמצא הגר מותר לישא ממזרת ולישא כהנת. (איסורי ביאה, פי"ט הי"א)
ב. וכל מקום שהוא לוקה היא לוקה, וכל מקום שהוא אינו לוקה היא
אינה לוקה שאין הפרש בין איש לאשה לעונשין זולתי בשפחה חרופה
בלבד כמו שביארנו. (איסורי ביאה, פי"ז ה"ה)
ג. היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו או משום עשה או שהיתה
שנייה לבעל ולא היתה אסורה על היבם מצד מאלו הצדדים הרי זו
מותרת ליבם, חוץ ממחזיר גרושתו משנשאת ומת שהיא חולצת ולא
מתיבמת. וכן יבמה שהיא ספק ערוה על היבם או ספק ערוה על בעלה
הרי זו חולצת ולא מתיבמת, לפיכך מי שקידש אשה בספק קידושין ואחר
כך מת אחיו שהיה נושא אחותה ונפלה לו זו ליבום שהיא ספק אחות
אשתו הרי זו חולצת ולא מתיבמת ומוציא את אשתו בגט מספק ושתיהן
אסורות עליו יבמתו מפני שהיא ספק ערוה וארוסתו מפני שהיא ספק
קרובת חלוצתו שהיא כשנייה כמו שבארנו. (יבום, פ"ו הי"ג)
ד. אבל הנושא אשה ולא הכיר בה ונמצאת אילונית או מחייבי לאוין, וכן
הנושא שנייה בין הכיר בה בין לא הכיר בה, אין לה עיקר כתובה ולא
תנאי מתנאי כתובה אבל תוספת יש לה ואין לה מזונות ואפילו לאחר
מותו, וכשכופין אותו ומפרישין ביניהם אין מוציאין מן הבעל פירות
שאכל.
ולמה אין להן עיקר ויש להן תוספת, העיקר שהוא תקנת חכמים כדי שלא
תהיה קלה בעיניו להוציאה הואיל ולא הכיר בה אין לה עיקר אבל
התוספת שהוא חייב עצמו בה כל זמן שתרצה ותעמוד לפניו הרי עמדה
בתנאי שלה והרי הקנת לו הנאתה והרי היא עומדת אבל התורה אסרה
אותה עליו ומה היא יכולה לעשות לפיכך יש לה תוספת שאין מעשיה הן
הגורמין לה להאסר אחר הנישואין אלא אסורה היתה מקודם.
ולמה לא חלקו בשנייה בין הכיר בה בין לא הכיר בה אלא אמרו אין לה
עיקר כתובה בכל מקום, מפני שהיא מדברי סופרים עשו בה חזוק. אבל
אם נשא אחת מחייבי לאוין והכיר בה או אחת מחייבי עשה בין הכיר בה
בין לא הכיר בה יש לה כתובה, שחייבי לאוין שהכיר בה רצה להזיק
בנכסיו וחייבי עשה איסורן קל, ויש לשתיהן מזונות לאחר מותו, וכן אם
לותה ואכלה חייב לשלם, וכשכופין אותן להוציא מוציאין מן הבעל כל
פירות שאכל מכל נכסיה. (אישות, פכ"ד הלכות ב-ד)
ה. יבמה שלא היה לה על בעלה כתובה מפני שהיתה אסורה עליו והרי
היא מותרת ליבם כמו שיתבאר, אם רצה היבם ליבם מיבם ואין לה עליו
כתובה כדרך שלא היה לה על בעלה, ודינה עם יבמה בתוספת כמו שהיה
עם בעלה, אבל אם לא כתב לה בעלה כתובה או שמכרה לו כתובתה או
מחלה אותה צריך היבם לכתוב לה כתובה כשאר האלמנות. (יבום, פ"ב
הי"ז)
ו. כיצד כהן בן תשע שנים ויום אחד שבא על הגרושה או על הזונה, וכהן
גדול שבא עליהן או על האלמנה או שנשא בעולה ובא עליה הרי אלו
נתחללו לעולם, ואם הוליד ממנה בן בין זה שחללה בין כהן אחר הולד
חלל, אבל כהן שקידש אשה מאיסורי כהונה ונתאלמנה או נתגרשה מן
האירוסין לא נתחללה, ואם נשאת אף על פי שלא נבעלה נתחללה שכל
נשואה בחזקת בעולה היא אף ע"פ שנמצאת בתולה. (איסורי ביאה, פי"ט
ה"ג)
ז. הבא על אחת מהשניות וכיוצא בהן, כגון הבא על קרובת חלוצתו או
על חלוצתו לא עשה אותה זונה שהרי אינה אסורה להנשא לו מן התורה
כמו שביארנו בהלכות יבום. (איסורי ביאה, פי"ח ה"ד)
ח. כבר ביארנו שהחלוצה אסורה לכהן מדבריהם, לפיכך כהן שבא על
החלוצה הרי זו חללה וזרעה מכהן חללים והכל מדבריהן, אבל כהן שבא
על אחת מהשניות היא כשירה וזרעו ממנה כשרים, שאיסור השניות
איסור השוה בכל הוא ואינו מיוחד בכהנים. (איסורי ביאה, פי"ט ה"ח)