מט הִנֵּה־זֶ֣ה הָיָ֔ה עֲוֹ֖ן סְדֹ֣ם אֲחוֹתֵ֑ךְ גָּא֨וֹן שִׂבְעַת־לֶ֜חֶם וְשַׁלְוַ֣ת הַשְׁקֵ֗ט הָ֤יָה לָהּ֙ וְלִבְנוֹתֶ֔יהָ וְיַד־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן לֹ֥א הֶֽחֱזִֽיקָה׃ נ וַֽתִּגְבְּהֶ֔ינָה וַתַּֽעֲשֶׂ֥ינָה תֽוֹעֵבָ֖ה לְפָנָ֑י וָֽאָסִ֥יר אֶתְהֶ֖ן כַּֽאֲשֶׁ֥ר רָאִֽיתִי׃
֍ ֍ ֍
(מט) הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ, שעליו היתה ראויה לעונש, ו'עון' הוא עיוות השכל והמחשבה לדבר עבירה, כי סדום לא חטאה מחמת שלא היה לה די ממון עבור עניים, אלא אדרבה, גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם – היתה בגאווה וגדולה של שבע, וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט הָיָה לָהּ וְלִבְנוֹתֶיהָ – לא חששה ממלחמה שמחמת כן הוצרכה לצבור ממון ומזון רבים, כי היתה שלווה ושקטה [ולא באה השלוה מחמת שהיו בטוחים על גבורתם, אלא היתה להם שלוה של שקט, כלומר, שלוה שבאה מחמת שהיו שקטים במקומם ולא היה מי שירצה להלחם בהם], וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה, מפני עיוות השכל, שהיו להם נימוסים רעים ומשפטים עקומים, שגמרו בדעתם שהדרך הישרה והנכונה היא שלא לעזור לעניים.
(נ) וַתִּגְבְּהֶינָה – וגבה ליבם של אנשי סדום, וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי, וָאָסִיר אֶתְהֶן כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי – כאשר אמרתי "אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה" (בראשית פרק י"ח פסוק כ"א), אז עשו תועבה, שנאמר (בראשית פרק י"ט פסוק ה') "וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה, הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם", אז הסרתי אותם ממקומם והפכתי את עריהם.
