טו וַיִּמְרָד־בּ֗וֹ לִשְׁלֹ֤חַ מַלְאָכָיו֙ מִצְרַ֔יִם לָֽתֶת־ל֥וֹ סוּסִ֖ים וְעַם־רָ֑ב הֲיִצְלָ֤ח הֲיִמָּלֵט֙ הָֽעֹשֵׂ֣ה אֵ֔לֶּה וְהֵפֵ֥ר בְּרִ֖ית וְנִמְלָֽט׃ טז חַי־אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ אִם־לֹ֗א בִּמְקוֹם֙ הַמֶּ֨לֶךְ֙ הַמַּמְלִ֣יךְ אֹת֔וֹ אֲשֶׁ֤ר בָּזָה֙ אֶת־אָ֣לָת֔וֹ וַֽאֲשֶׁ֥ר הֵפֵ֖ר אֶת־בְּרִית֑וֹ אִתּ֥וֹ בְתוֹךְ־בָּבֶ֖ל יָמֽוּת׃
֍ ֍ ֍
(טו) וַיִּמְרָד בּוֹ צדקיהו, והמרידה היתה לִשְׁלֹחַ מַלְאָכָיו למִצְרַיִם, שזהו המשל לנשר השני, שהיה חלש מנבוכנצר מלך בבל [ועליו אמר במשל שהיה 'גְּדוֹל כְּנָפַיִם', בדומה לנשר הראשון, מלך בבל, אך היה רק 'רַב נוֹצָה', שהיו לו אנשים רבים במלכותו, אך לא 'מלא נוצה' כמו נבוכדנצר, שהיתה ארצו מלאה באנשים, ואף לא הזכיר אצלו כלל 'אֶרֶךְ הָאֵבֶר', כי לא היה מלא כח ועוצמה כמו נבוכדנצר], וביקש ממנו לָתֶת לוֹ סוּסִים וְעַם רָב, כי רצה שתהיה לו מלכות קיימת בפני עצמה, וכפי שאמר במשל 'וְהִנֵּה הַגֶּפֶן הַזֹּאת כָּפְנָה שָׁרֳשֶׁיהָ עָלָיו, וְדָלִיּוֹתָיו שִׁלְחָה לּוֹ, לְהַשְׁקוֹת אוֹתָהּ מֵעֲרֻגוֹת מַטָּעָהּ. אֶל שָׂדֶה טּוֹב אֶל מַיִם רַבִּים הִיא שְׁתוּלָה, לַעֲשׂוֹת עָנָף וְלָשֵׂאת פֶּרִי, לִהְיוֹת לְגֶפֶן אַדָּרֶת', כלומר, שרצה צדקיהו להיות למלכות אדירה וחזקה בפני עצמה, שאינה כפופה למלך בבל, הֲיִצְלָח – וכי יצליח במעשיו אלו, והרי מחמת שני טעמים לא יצליח, הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה, והלא נבוכדנצר ילחם בו ויכבשנו, וכמו שהנשר הראשון ניתק את שרשי הגפן וייבש את פירותיה, כך יעקור נבוכדנצר את הממלכה ויכרית את אנשיה, ועוד, וְהֵפֵר בְּרִית וְנִמְלָט – וכי ימלט מעונש על כך שהפר את הברית עם נבוכדנצר, והרי ה' יענישנו על כך, וכפי שאמר שהגפן מצד עצמה תיבש.
(טז) חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים, אִם לֹא [לשון שבועה היא, כלומר, כשם שאני חי כך יקרה הדבר הזה], בִּמְקוֹם [-בארצו של] הַמֶּלֶךְ הַמַּמְלִיךְ אֹתוֹ, הוא נבוכדנצר מלך בבל, אֲשֶׁר בָּזָה צדקיהו אֶת אָלָתוֹ [-שבועתו], וַאֲשֶׁר הֵפֵר אֶת בְּרִיתוֹ אִתּוֹ, בְתוֹךְ בָּבֶל יָמוּת.
