יז וְלֹא֩ בְחַ֨יִל גָּד֜וֹל וּבְקָהָ֣ל רָ֗ב יַֽעֲשֶׂ֨ה אוֹת֤וֹ פַרְעֹה֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה בִּשְׁפֹּ֥ךְ סֹֽלְלָ֖ה וּבִבְנ֣וֹת דָּיֵ֑ק לְהַכְרִ֖ית נְפָשׁ֥וֹת רַבּֽוֹת׃ יח וּבָזָ֥ה אָלָ֖ה לְהָפֵ֣ר בְּרִ֑ית וְהִנֵּ֨ה נָתַ֥ן יָד֛וֹ וְכָל־אֵ֥לֶּה עָשָׂ֖ה לֹ֥א יִמָּלֵֽט׃ יט לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֨ר אֲדֹנָ֣י יְהוִה֮ חַי־אָנִי֒ אִם־לֹ֗א אָֽלָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר בָּזָ֔ה וּבְרִיתִ֖י אֲשֶׁ֣ר הֵפִ֑יר וּנְתַתִּ֖יו בְּרֹאשֽׁוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יז) וְלֹא בְחַיִל גָּדוֹל וּבְקָהָל רָב יַעֲשֶׂה אוֹתוֹ פַרְעֹה בַּמִּלְחָמָה – פרעה מלך מצרים, שהוא הנשר השני, לא יבוא בחיל גדול וקהל רב לעזור לצדקיהו במלחמה, בִּשְׁפֹּךְ סֹלְלָה וּבִבְנוֹת דָּיֵק – בזמן שיבוא נבוכדנצר לשפוך סוללה ולבנות מצור סביב ירושלים, לְהַכְרִית נְפָשׁוֹת רַבּוֹת.
(יח) וּבָזָה צדקיהו את האָלָה – השבועה שנשבע לנבוכדנצר, לְהָפֵר בְּרִית, וְהִנֵּה נָתַן יָדוֹ – נבוכדנצר נתן לו ידו להשלים עמו, ואם היה משלים איתו באותו זמן היה נשאר בחיים [כמו שנאמר לו בנבואה (ירמיהו פרק ל"ח פסוקים י"ז-י"ט) "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל צִדְקִיָּהוּ, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ, וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ, וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ. וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל, וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים, וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ, וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם"], וְכָל אֵלֶּה עָשָׂה, כי עמד במרדו ורצה לברוח למצרים, לֹא יִמָּלֵט, וכפי שאמר במשל, שאם בהיות הגפן במקומה לא הצליחה, ודאי כאשר יעקרוה וישתלוה במקום אחר לא תצליח.
(יט) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, חַי אָנִי, אִם לֹא [ולשון שבועה היא, כלומר, כשם שאני חי כך יקרה הדבר הזה], כי בגלל אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה [וה' מכנה את השבועה 'אלתי', כי השביעו נבוכדנצר באלהים], וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר, וּנְתַתִּיו [-אתן את עונש אותו עוון] בְּרֹאשׁוֹ.
