יד מָֽה־אֱנ֥וֹשׁ כִּֽי־יִזְכֶּ֑ה וְכִֽי־יִ֝צְדַּ֗ק יְל֣וּד אִשָּֽׁה׃ טו הֵ֣ן בִּ֭קְדֹשָׁו לֹ֣א יַֽאֲמִ֑ין וְ֝שָׁמַ֗יִם לֹֽא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃ טז אַ֭ף כִּֽי־נִתְעָ֥ב וְֽנֶאֱלָ֑ח אִישׁ־שֹׁתֶ֖ה כַמַּ֣יִם עַוְלָֽה׃
֍ ֍ ֍
(יד) וחוזר על דבריו במענה הראשון (פ"ד פי"ח) שהסיבה ליסורים הבאים על הצדיק היא מחמת חטא קל שעשה, ואומר, מָה אֱנוֹשׁ כִּי יִזְכֶּה – איך יתכן שהאנוש, הקטן בערכו, יזכה בדינו כנגד ה', וְכִי יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה, אשר מטבעו ויצירתו נוטה אל הרע.
(טו) הֵן בִּקְדֹשָׁו – במלאכים לֹא יַאֲמִין ה', וְשָׁמַיִם, והיינו גלגלי מערכת הכוכבים, לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו, הגם שחומרם זך וטהור יותר מגוף האדם.
(טז) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ – וכל שכן שלא יזכה האדם, אשר הוא נתעב מצד פחיתות חומרו, ונאלח מצד רגשות תאוותיו, שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה – ונוטה מטבעו לעשות עוולה, כטבע שתיית המים.
